אני באמת לא גאוותן?

בס"ד

שלום שאול,
שאלתך יפה וכנה.

דוד המלך העיד על עצמו "והייתי שפל בעיני" ולא בוש לכרכר ולפזז לפני פשוטי העם לכבוד ה´ "ואם האמהות... עמהם אכבדה"

במזמור זה, שהוא הקצר בשירי המעלות, ממחיש דוד את בטחונו בה´ הנובע משפלותו.
"ה´, לא גבה ליבי, ולא רמו עיני ולא הילכתי בגדולות ובנפלאות ממני"- רוב הבעיות בחיים נובעות מהאגו של האדם, ממשחקי המעמד והתדמית אותם הוא מנהל עם החברה. חובש הוא מסיכה, או מתהדר בתואר (רב, עו"ד דוקטור וכו´)ובכך קונה את מקומו במדרג החברתי. לרוב קיים פער בין הדימוי אותו אנו מנסים לשדר לבין מעמדנו האמיתי. לעו"ד אין בהכרח הביטחון אותו הוא משווק, לפרופ´ אין בהכרח את השליטה אותה הוא מקרין ואפילו לרב ייתכן ואין את יראת השמים אליה הוא מחנך. כל אלה ובעצם כולנו חוששים להחשף. פוחדים אנו כי לו ידעה החברה מי אנו באמת, אלו הרהורים חולפים בראשנו הרי שיאבד לנו אותו דימוי שרכשנו בעמל כה רב.

על רקע זה בולטת כנותו של דוד. אין הוא רואה במלכות מעמד- אלא שליחות ומתוך כך מהווה את הדגם הנצחי של מלך ישראל. ככלל ממזמורים רבים נראה שצביעות היא התכונה השלילית אותה מתעב דוד מכל וכל.

המשך המזמור משקף את השכר לו זוכה השפל בעיניו: "כגמול עלי אמו, כגמול עלי נפשי" יונק שעתה גמר לינוק איננו זקוק לדבר. פרנסתו מוטלת על אימו והנה באו צרכיו על סיפוקם. והוא נח על שדי אמו בשלוות נפש גמורה בבטחון מלא כי תספק את צרכיו גם להבא. זו תחושת הבטחון אותה חי מי שחי את חייו באמת ולא מסתתר מאחורי העמדות פנים. אין הוא מפחד שמא יגלו מי הוא והרי כולם כבר מכירים אותו באמת. ממילא הוא נותר פנוי לחיות חיים פשוטים וכנים ומלאי חמימות.
עכשיו תגיד לי אתה שאול- אתה לא רוצה קצת חופש, להיות אתה באמת?
הדברים נאמרים בלשון עבר כי דוד הגיע אליהם ואילו אנחנו חוזרים ומתפללים בתקווה כי גם אנחנו נזכה לכך.

אין כאן הצהרה שקרית, שהרי בכך אנחנו מפספסים כאמור את כל העניין, מבחינתינו יש כאן רק תפילה זכה.

להרחבה בעניין עיין בספרו של הרב גינזבורג שליט"א "אדמה שמים ותהום" במאמר "אוהב אדמה"

אליהו
חברים מקשיבים
eyfy156@gmail.com