אנחנו בחרנו בדרך שלנו והם בחרו בדרך שלהם?

שלום לך צדיקה!

משאלת זועקת האכפתיות לסביבתך, הרצון לעזור והשאיפה לערכיות- אשרייך! המשיכי כך!

אם הבנתי נכון את שאלתך היא האם הגישה הנכונה היא שכל אחד ילך בדרכו או שמא יש להוכיח את מי שהולך לדרך לא נכונה.

אכן מתסכל לראות יהודים שאינם שומרים תורה ומצוות- כל מצווה, כל יהודי ובפרט שמדובר שאדם שקרוב אלינו- משפחתנו וחברינו.
העמדה הנפשית הנכונה לכך היא לא כעס וזעם כלפי עובר העבירה אלא צער וכאב על הנזק שהוא גורם לעצמו ולעם ישראל ש"ערבים זה בזה"

כמובן שהאמירה "כל אחד מהאמת שלו" היא לא נכונה. אמת היא דבר אובייקטיבי עצמי ולא סובייקטיבי המיוחס לכל אדם.
איפה האמת? האמת יכולה להגיע רק מרבש"ע ולא מבני אדם שעיניהם חומריות וארציות ולכן האמת נמצאת בתורה שנתנה לנו משמיים.
האם האמת נמצאת אצלי ואצלך מקיימי התורה והמצוות? לא. כל עוד זה דעת חכמים, דעת תורה מתוך יראת שמיים זה חלק מהאמת "אלו ואלו דברי אלוקים חיים"
משל למה הדבר דומה? לשני אנשים שרואים גליל. אחד רואה אותו לרוחבו וטוען שהוא רואה צורה של עיגול והשני רואה אותו לאורכו וטוען שהוא רואה צורה של מלבן. האם מישהו טועה? לא. האם האמת נמצאת אצל אחד מהם? גם לא
לכן כל דבר שהוא מחובר להלכה ולתורה הוא האמת. ממילא מה שנוגד את התורה הוא שקר.
לחיות ב"כל אחד והאמת שלו" כשהיא מנותקת מתורה זה לחיות בעולם מלא בספיקות "אין שמחה כהתרת הספיקות" ולכן אדם כזה במודע ובתת מודע שרוי בעצב.

סבבה, אם זאת האמת מדוע אנשים לא מקיימים אותה באופן טבעי? מדוע הם אומרים על המצוות אמירות כמו: "איזה חרטה" , "מי המציא את השטויות האלה" או "אני לא רוצה לדעת את זה"?
זה נכון שהתורה היא טבעית לנו. התורה משולה לפתק הרכיבים על התרופה- מה שכתוב בו נמצא ממש בתוך התרופה. אך התורה היא טבעית לנשמה שלנו שהיא טהורה וזכה- אך ברגע שהיא נכנסת לגוף הגוף מושך ונושך ומנסה לכפות את נטיותיו החומריות על הנשמה(אם תרצי אפשר לקרוא לזה יצר הרע). כל תפקידו של האדם בעולם הזה הוא שהנשמה האלוקית תשלוט על הגוף החומרי ותעלה אותו אליה ולא שהיא תרד ותתפלש בנטיותיו החומריות של הגוף- לבחירה בהתמודדות הזאת קוראים בחירה חופשית.
המשפט :"אנחנו בחרנו בדרך שלנו והם בחרו בדרך שלהם" הוא נכון חלקית משום שאמנם יש בחירה חופשית. לבהמה אין בחירה חופשית- היא חומרית, למלאך אין בחירה חופשית- הוא רוחני. לאדם שמורכב מחומר רוח יש בחירה חופשית. אך בחירה חופשית לא מתירה כל פשע וכמובן שאדם יבוא על עונשו אם בחר בדבר לא נכון. לכן אחותך, בלבושה הלא צנוע אמנם השתמשה בבחירתה החופשית, אך בחרה בדרך הלא נכונה וגם אם היא לא מודעת על כך התנהגותה מזיקה לה.
אז אולי אני יכולה לעזור לאנשים בבחירה החופשית?

ראשית, שוב יישר כוח על האכפתיות שאת מגלה ברצון לעזור לאחרים.
להעיר לאדם אחר במילה אחרת קוראים תוכחה. מצוות התוכחה היא דבר מורכב מאוד.
כבר בדור התנאים אמרו שאין בדורם מי שיודע להוכיח. קשה לקבל תוכחה. לאדם קשה לעמוד מול המראה של עצמו ברגע שמישהו אחר מעמיד לו את המראה ומראה לו את חסרונותיו. אדם רוצה לגלות את חסרונותיו בעצמו ולתקנם בעצמו. ובאמת כשהוא בעצמו מכה על חטא זה יותר פועל על אישיותו "טובה מרדות אחת בליבו של אדם ממאה מלקויות". לכן די הגיוני שאחותך תקרא לך "מסיונרית" ותהדוף את כל הערותייך.
איננו יותר טובים מהתנאים, לכן בדורנו צריך להיזהר יותר במצוות התוכחה.
מוכיחים רק אדם שאוהבים "את אשר יאהב יוכיח" וגם זה מתוך הבנה שהוא יקבל את התוכחה "כשם שיש מצווה להגיד דבר שנשמע יש מצווה שלא להגיד דבר שלא נשמע"- לפעמים נקלעים למצב בו צריך לעמוד מנגד, משום שכל מעשה שנעשה רק יחמיר את המצב.
בדרך כלל קשה יותר לקבל תוכחה מהמשפחה הקרובה. קשה לקבל תוכחה מאחות. לכן כדאי שתשקלי טוב האם כדאי לך להתערב. אולי כדאי לך לבקש מאדם שיש לו השפעה עליה (אולי אחת מחברותיה) לדבר איתה על הנושא.
גם אם מחליטים להוכיח צריך למצוא את הדרך הנכונה לכך- יש לבקש רשות האם אפשר לדבר על כך לדוגמא: "את רוצה לדבר על הצניעות שלך?" אם היא סירבה, כל מה שתגידי, לא יעזור.
גם אם היא פותחת פתח ומסכימה לדבר על הנושא- אין להאשים "את לא בסדר" אלא לפרט מה אתה מרגיש כלפיה "אני מרגיש שזה לא בסדר/ לא טוב לך" וכדומה. בעמדה כזאת אינך מתקיפה אלא פורקת את מה שאת מרגישה.
כמובן שאת כל התהליך- היחס הנפשי והיחס המעשי צריך לעשות מתוך נחת ומתוך אהבה ומתוך עין טובה.
ועוד יסוד חשוב- את חייבת להפריד בין "אחותך" שאת אוהבת ומעריכה לבין "המעשים של אחותך" שעליהם את מקפידה. את אחותך את צריכה לאהוב כי... כי היא אחותך- את חייבת לקבל אותה כמו שהיא (כל יהודי ובפרט אחותך הביולוגית) "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה"- מתוך שאוהבים את הבריות ומתוך האהבה הגדולה מקרבים אל התורה (ולא הפוך- שאוהבים את הבריות בגלל שרוצים שהבריות יתקרבו לתורה)

אגב, לגבי אורך החצאית- מבחינה הלכתית היא לא צריכה לטאטא את הרצפה. מן הדין חצאית שמכסה את הברכיים כאשר הבת יושבת מותרת. הבעיה מתחילה כאשר רואים את הברכיים. ב"ה בנות ישראל צנועות הן והן מאריכות את החצאיות מעבר לדין- כמובן שזה מבורך ועדיף אך אין להקפיד על מי שמקיימת את הדין כפי שהוא.

מקווה שנתתי כיוון כללי
אשמח לעזור עוד אם צריך
המייל שלי: elronza@gmail.com

אלרון