אנחנו אוהבים!

שלום רב

כמו שכתבת, ואני שמח מאוד על זה שהדבר מאוד בנפשך, ההתפתחות של כל אדם לאיך הוא רואה את עצמו מתחילה בגיל ההתבגרות, ומגיעה לשיאה לאחר שבחור מסיים את התיכון ומתחיל ללמוד בישיבה/ללכת למכינה/לצבא וכד'. בדיוק אז האדם נבחן ביכולות שלו לבחור את דרכו המתאימה לו ביותר. כשיורדת מהאדם המעורבות הישירה של ההורים, כשיורדת ממנו המחויבות לציונים וריצוי מוריו, כשמגיעה לידו ההחלטה לצאת לחיים בכל מיני תחומים - אז הוא מתפתח ביותר.
חברה בגיל כזה יכולה מצד אחד לתרום רבות, בבחירה של הכיוון הנכון ביותר, אך מצד שני יכולה לעקב את כל החלומות האישיים שלך. אם החלומות שלכם שונים במהותם, והם יושפעו בעצם זה שאתם יחד - זה מאוד יכול לפגוע בהתפתחות האישית.
בנוסף, בגיל צעיר מאוד לחתונה, שיש עוד שנתיים לפחות "לסחוב", הדבר מאוד מסוכן מבחינה רוחנית. ככל שקשר בין בני זוג עולה רגשית - הרצון למימוש הקשר פיזית עולה. אז אולי עכשיו אתם מרגישים שאתם מקפידים על הכל, אך הנפילה שעלולה לקרות יכולה מאוד להזיק לקשר העתידי שלכם.

לכן, המלצתי היא שתנתקו את הקשר הישיר ביניכם. חזרו למצב של ידידים בלבד, תוך הקפדה משמעותית מאוד על כך שכל קשר ושיחה שיווצרו ביניכם יהיו אך ורק במסגרת חברתית כלשהי, לא אישית. דאגו שלא להגיע למצב בו הנכם גולשים לנושאי שיחה ערכיים ואישיים שאינם עניניים לנושא בו אתם עוסקים באותה עת. באופן זה תוכלו להמשיך לבחון את ההתפתחות של כל אחד ואחת מכם באופן ישיר, אך לא תסגרו בפני עצמכם את חלומותיכם. כך גם לא תגיעו לקשר רגשי מדי שיבקש לפרוץ בדרכים שאינן טובות לפני החתונה.
בצורה זאת תוכלו להגיע עוד כמה שנים, לאחר בחינת התאמתכם האחד לשניה, למצב בו תוכלו לבנות את הקשר הרגשי שלכם תוך כוונה טהורה לשם הקמת בית בישראל בע"ה.

שיהיה בהצלחה
אריאל
(המשיב אינו רב)