שאלה
לרב, שלום
אנו חושבים לרשום את בנינו בן החמש לחוג ג'ודו. יש כאן קצת עניין של טיפול רגשי, קבלנו המלצה לא רשמית מאיש מקצוע.
השאלה היא -
א. האם יש בעיה חינוכית בלימוד אמנות לחימה מהמזרח הרחוק? ועם הפאן של כביכול לחימה ו"אלימות" (למרות שזה נלמד לצורך הגנה ללא פגיעה ובאופן מאד תרבותי ומכבד את היריב)?
ב. לגבי הקידות בתחילת קרב..יש קידה בעמידה אחד מול השני ויש כריעה בישיבה אחד כלפי השני, זה כאילו אמירת "שלום" וסימן למוכנות, אבל זה מאד מציק לי. מה מותר כאן, אם בכלל מותר..וגם חנוכית, האם יש גם כאן בעיה?
תודה מראש על זמנו
תשובה
שלום,
א. אין בעיה בהשתתפות בחוג ג'ודו מצד עצמו. זה עשוי לסייע מאוד להתפתחות בנכם בכל הקשור לבטחון עצמי, לשליטה בגוף ולעצם רכישת מיומנות בהגנה עצמית. אבל ההשתתפות בחוג חייבת להיות מלווה כל הזמן בשיחות על החשיבות שיהודי לומד להיות מי שמסוגל להגן על עצמו ולקדש את היכולות שהוא לומד בתחום - ולעומת זאת שיהודי מתרחק מאלימות לשמה וכדרך חיים בכל מחיר. דווקא ההשתפות בחוג היא הזדמנות טובה להעמיק אתו בנושא החשוב הזה, במיוחד לבנים.
ב. כנ"ל לגבי הקידות. יש מסגרות של אמנות לחימה מזרחית שהקידות הן ממש לאלילים ועל כן הן אסורות. בג'ודו הכוונה של הקידות היא, כפי שכתבתם, סוג של נתינת כבוד - למורה או למתחרה - כמו לחיצת יד המערבית ואין איסור בכך. אבל גם בנושא זה חשוב מאוד לשוחח עם בנכם על האיסור המוחלט לעשות תנועות כאלו כאשר מדובר בהקשר דתי כלשהו - ומנגד להסביר שביפן זה סוג של אמירת שלום מתוך תנועה של כבוד לזולת.
ג. אם אתם מרגישים שבנכם איננו מסוגל, בגלל גילו או בגלל כל סיבה אחרת, להבין באופן אמיתי את מה שאתם מעוניינים להסביר לו בנושא האלימות או בנושא הקידות הייתי מוותר על החוג בשלב זה.
בברכה, דוב ברקוביץ
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם