שאלה
שלום כבוד הרב!
בערב שבת האחרון דודה שלי עיצבנה אותי מאוד ובגלל שהייתי עצבנית כשבן דוד שלי ברך "על נטילת ידיים" לא עניתי אמן מרוב עצבים ודווקא.
למחרת,שמעתי דבר תורה על חשיבות עניית אמן. ומי שלא עונה אמן כששומע ברכה חייב מיתה בידי שמיים!
אני לא חושבת שאני אפילו צריכה להסביר מה קרה לי באותם רגעים ששמעתי את זה. כשחזרתי הבייתה פשוט בכיתי אפילו שזה היה שבת. מה באמת? אני חייבת מיתה בידי שמיים? אני בסך הכל בכיתה ט'!! גם ככה היו לי חרדות בזמן האחרון לגבי הלכה ועכשיו אני בכלל לא יודעת מה לעשות!!מה אני אמורה לעשות? אני מרגישה נורא! כאילו באמת אלוקים שבשמיים יעניש אותי ויתן לי מיתה כי לא עניתי אמן??
אני יודעת שאנחו לא נביאים ואני גם לא מבקשת תשובה של מה יהיה אני פשוט נכנסתי לאיזו חרדה עכשיו ואני לא יודעת מה לעשות!!
תשובה
שלום וברכה
הדבר החשוב ביותר הוא להירגע.
אין ריבונו של עולם דן למיתה בידי שמיים את מי שלא עונה אמן.
כמובן שחשוב לענות אמן, וכמובן שחשוב לא לכעוס, אולם חשוב גם לא לכעוס על הכעס, ולא לחיות בפחד ובבכייה. לא זו בלבד, אלא שההלכה לא נועדה להפוך אותם לפוחדים אלא לזכאים, לעצובים אלא לשמחים.
על כן, הדבר הנכון ביותר הוא להפוך את המקרה הזה למקרה של צמיחה: לשאול את עצמך כיצד את בונה את עצמך בדרך שהיא פחות מתעצבנת, וכיצד את מכריעה לומר "אמן" על הברכות. כך הופכים כל תחושה של נפילה למנוע של צמיחה, וחיים בשמחה על הדברים החדשים שאת יוצרת את עצמך.
כל טוב ושמחה גדולה