אמן וברוך הוא וברוך שמו (ב"ה וב"ש)

ב"ה



ברכה ושלום.


כל פעם ששמועים את שם השם צריך לומר ברוך הוא וברוך שמו . כי הקב"ה מתגלה אלינו דרך השמות .והוא ושמו אחד. כגחלת האחוזה בשלהבת ואנו יודעים שהקב"ה הוא "אין סוף" (אפשר להבין מה זה אין סוף כמו בתרגילי חשבון שאין סוף למספרים)
ולכן אנו אומרים ברוך הוא.ואנו גם יודעים את השמות של השם שבהם הוא נכתב ואינו נקרא ועל זה אנו אומרים ברוך שמו. אני מעתיק לך את דברי המשנה ברורה סימן קכד ס"ק כב

"ב"ה וב"ש - ורמז לזה ממה שאמר הכתוב כי שם ד' אקרא הבו גודל לאלהינו ועוד אם כשמזכירין צדיק בשר ודם צריך לברכו שנאמר זכר צדיק לברכה צדיקו של עולם עאכ"ו "

לגבי עניית אמן אני מעתיק לך את 2 הפירושים מהשולחן ערוך אורח חיים סימן קכד

סעיף ו
ויענו: אמן, אחר כל ברכה, בין אותם שיצאו ידי תפלה, בין אותם שלא יצאו, ובכוונה שיכוין בלבו: אמת היא הברכה שבירך המברך, ואני מאמין בזה.

סעיף ז
לא ישיח שיחת חולין בשעה שש"צ חוזר התפלה, ואם שח הוא חוטא, וגדול עונו מנשוא, וגוערים בו. הגה: וילמד בניו הקטנים שיענו: אמן, כי מיד שהתינוק עונה: אמן, יש לו חלק לעולם הבא (כל בו).

סעיף ח
לא יענה אמן חטופה, דהיינו כאילו האל"ף נקודה בחטף; וכן שלא יחטוף וימהר לענות אותו קודם שיסיים המברך; וכן לא יענה אמן קטופה, דהיינו שמחסר קריאת הנו"ן ואינו מוציאה בפה שתהא ניכרת; (גם לא יפסיק באמצע המלה) (ב"י בשם הערוך); ולא יענה אמן יתומה, דהיינו שהוא חייב בברכה אחת וש"צ מברך אותה וזה אינו שומעה, אע"פ שיודע איזו ברכה מברך הש"צ, מאחר שלא שמעה, לא יענה אחריו אמן, דהוי אמן יתומה. הגה: ויש מחמירין דאפילו אינו מחויב באותה ברכה, לא יענה אמן אם אינו יודע באיזה ברכה קאי ש"צ, דזה נמי מקרי אמן יתומה (טור בשם תשב"ץ); ולא ימתין עם עניית האמן, אלא מיד שכלה הברכה יענה אמן (אבודרהם). ולא יענה אמן קצרה, אלא ארוכה קצת, כדי שיוכל לומר: אל מלך נאמן; ולא יאריך בה יותר מדאי, לפי שאין קריאת התיבה נשמעת כשמאריך יותר מדאי.





בברכה,





עוזיאל



.