אממ.. אין ממש נושא..

שלום לך

אכן ממש מצער ואני משתתף בצערך מי יתן ותמצא לכך תרופה בעתיד

חלילה לך להעלות על שפתיך את המילה להתאבד הרי גם ההרגשה המאד מכאיבה שציינת חולפת כעבור זמן ולכן אסור להתמקד בה כאילו שהיא מרכז החיים

ראי נא לכל אדם יש נסיונות בחיים ורק אחד מיני אלף מעביר את כל חייו ללא קשיים יש שנולדים במשפחות הרוסות יש שהוריהם נפטרים בגיל צעיר וישנם כאלו שכל חייהם נראים יפים אך שלב הזיקנה עובר עליהם בצורה מבזה גם מי שנראת "מלכת הכיתה" בהווה לא בטוח שתראה כן בעתיד לעיתים דווקא אלו שנראים מצליחים עלולים להתחתן עם כאלו שמה שמעניין אותם זו החיצוניות ובסוף הזוגיות שלהם לא שווה הרבה

החכמה הגדולה היא להפוך את החסרון ליתרון ואת הבעיה לפתרון אולי המצב המצער שלך יתן לך אפשרות להביט בצורה עמוקה ונכונה יותר על החיים? אולי בזכת זה יעלה בידך להעמיק פנימה בנפשך ולהיות יותר מחוברת לעצמך ?

אינני אומר שצריכים להתעלם מהמגבלה כמובן שאת צריכה להיות מודעת לה ומתוך כך להתמודד ולראות כיצד את מקטינה וממזערת אותה

את מוטרדת ובצדק מה יהיה עם עם הקשר הזוגי שלך בעתיד וכמוך ישנם בנות רבות, למשל מה יעשו אלו שנראות מכוערות? או כאלו שחילוף החומרים בגופם בעייתי והם מאד שמנות?

אעתיק לך הדרכה בנושא זה מספר רביבים לרב אליעזר מלמד ומלפני אדון כל נתפלל שירפא מחלתך ובין כך ובין כך תזכי לבנות את ביתך מתוך שמחה ועומק

בברכה אייל משה

מנהג ט"ו באב הקדום
לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכיפורים, שבהם היו בנות ישראל יוצאות ומחוללות בכרמים, ומזמינות עצמן בשמחה ובאהבה להקמת משפחות בישראל. ולמרות שבמציאות אין שוויון בין בני האדם, יש עשירים ויש עניים, יש יפות יותר ויש יפות פחות, יש מיוחסות ויש שאינן מיוחסות. בכל זאת, בימים מיוחדים אלה, נעשה מאמץ לגשר על הפערים לפחות מבחינת העושר, והיו הבנות יוצאות בבגדי לבן שאולים, כדי שלא לבייש את מי שאין לה.
בגמרא (תענית לא, א) מובאת ברייתא שמספרת לנו, כיצד היו הבנות משתבחות, כל אחת במה שטוב בה. "תנו רבנן: יפיפיות שבהן מה היו אומרות - תנו עיניכם ליופי, שאין האשה אלא ליופי. מיוחסות שבהן מה היו אומרות - תנו עיניכם למשפחה, לפי שאין האשה אלא לבנים. מכוערות שבהן מה היו אומרות - קחו מקחכם לשם שמים, ובלבד שתעטרונו בזהובים".
דברי היפות
מובן מדוע היפות השתבחו ביופין. רבים מהבחורים נוטים לבחור את בת זוגם על פי יופיה. יש ביופי איזו הבטחה לחיים טובים ומאושרים, יפים כיופיה, ומלאי חיוניות ואצילות. אלא שבפועל המציאות אינה מאשרת זאת. בשום פנים לא ניתן לומר שאלו הנשואים לנשים הנחשבות ליפות מאושרים מאלה הנשואים לנשים שנחשבות ליפות פחות. כשהיופי בא בנוסף לאופי, אז הוא אכן מוסיף טעם טוב לחיים, אבל פעמים רבות הוא מטעה.
דברי המיוחסות
ואלו בדיוק דברי המיוחסות, העיקר הוא האופי. משפחה מיוחסת היא משפחה שרבים מבניה הצליחו בלימודם ובפרנסתם. מן הסתם אשה הבאה ממשפחה שכזו, נושאת עימה אופי נוח וטוב, והרגלים חינוכיים נאותים, וישנה סבירות גבוהה שאף ילדיה יהיו נוחים וטובים. וכן מצינו שהמליצו חכמים (ב"ב קי, א) לבדוק באחיה של האשה, שפעמים רבות הבנים דומים לאחי האם. וכן המליצו לישא בת תלמיד חכם (פסחים מט, א). ולכן גם המשנה (תענית כו, ב), הזכירה את דברי הבנות המיוחסות בלבד, שהן אמרו את הדברים הנכונים ביותר לפי חז"ל.
דברי המכוערות
המפתיעים ביותר הם דברי המכוערות: "קחו מקחכם לשם שמים, ובלבד שתעטרונו בזהובים". בפשטות הן פונות לבחורים המכוערים ונטולי הכשרון, שהיו מחזרים אחר הבנות היפות והמיוחסות ומכרכרים סביבן, ונענים תמיד בשלילה. להם אמרו: אם תמשיכו לרדוף אחר היפות והמיוחסות - תשארו רווקים מתוסכלים כל ימי חייכם, תהיו מציאותיים ותתחתנו עם מי שמוכנה להינשא לכם. הרי ישנה מצווה להתחתן, אז בואו ושאונו לשם שמים. וכיוון שראוי שיתלוו לנישואין רגשי אהבה, הוסיפו: "ובלבד שתעטרונו בזהובים", שעל ידם תבטאו את אהבתכם אלינו.
אבל אין זה הכל, יש בדברי המכוערות עוד רובד עמוק. פעמים שדווקא אדם שלא זכה ליופי וייחוס, בכח אמונתו בה' מפתח את מידותיו ומגיע להישגים אישיים מרשימים. ומעלתן של אלו גבוהה ממעלת היפות והמיוחסות, החיים איתן יהיו היפים והמאושרים ביותר. וזה שאמרו: "קחו מקחכם לשם שמים", וכך ביחד נתעלה ונגיע אל מעבר למה שיגיעו כל היפים והמיוחסים. וילדינו כבר יהיו מיוחסים מכוחנו. והוסיפו: "ובלבד שתעטרונו בזהובים", וכפי שאמר רבי ישמעאל (נדרים ט, י): "בנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנוולתן", אם תעטרונו בזהובים יתברר שאיננו מכוערות, ונגלה את יופיינו המיוחד.
נמצא אפוא, שלמרות שבפועל המבוקשות ביותר הן היפות, ואחריהן המיוחסות - האמת היא שהמיוחסות עדיפות על היפות, ופעמים שהמכוערות טובות מכולן.
עצה טובה לרווקים
וזו עצה טובה לרווקים מבוגרים, שפעמים רבות בחורות טובות ונאות נראות בעיניהם כעורות, ואין זה אלא מפני גילם של אותם הרווקים. הקב"ה ברא את האדם, שנולד תינוק והוא הולך ומתפתח עד זקנה ושיבה. לכל שלב בחיים ייעוד משלו. בגיל עשרים הרצון להתחתן חזק מאוד - "בן עשרים לרדוף" (אבות ה, יח). אז הלב מלא בהתלהבות ואומץ והוא רואה את כל הטוב שבבת זוגו, ומזנק בששון אל חיי הנישואין. אחר כך מגיע שלב מתון יותר, שנועד להמשך בניין החיים. כשהרווק המבוגר מצפה להתלהבות נעורים בעקבות המפגש עם הבחורה, הוא בדרך כלל מתאכזב. אלא שבמקום לתלות זאת בגילו המבוגר יחסית, הוא מאשים את הבחורה. אמנם הוא מודה שהיא טובה וחכמה, אבל לידידיו הטובים הוא מציין בצער שהיא לא מספיק יפה ומלהיבה. לרווקים המבוגרים הללו צריך לומר: אם הבחורה טובה וחכמה בעיניכם, ונעים לכם לשהות במחיצתה, רק שאינכם נלהבים מספיק - "קחו מקחכם לשם שמים". ואל תדאגו, אם תשקיעו בקשר שביניכם, "תעטרוה בזהובים", מובטח לכם שתגיעו לאהבה שלימה. ההתאהבות הנלהבת שבהתחלת הקשר נועדה להקל על ההחלטה הגורלית של כריתת ברית הנישואין, אבל היא אינה מבטיחה נישואין מאושרים. התכונות הטובות והיעדים המשותפים הרבה יותר חשובים. בהם תלויה האהבה השלימה, הבשלה והעמוקה, שמגיעה עד לרבדים הפנימיים שבנפש, ואליה תגיעו בעז"ה.
ובכל אדם יש יופי ייחודי, כמו שלימדנו רבי ישמעאל: "בנות ישראל יפות הן". אבל, כשדוחים את גיל הנישואין, קשה להבחין באותו יופי מיוחד. החיוניות האופטימית והתמימה האופיינית לגיל הנעורים - מתמעטת.
מי שמכיר את המציאות יודע, כי בחורים צעירים, פתוחים וגמישים יותר. לכן הם חושבים שרוב הבנות שנפגשות עימם יפות. ולעיתים בפגישה הראשונה הבחורה אינה נראית נאה בעיניהם, אבל אם הקשר מתחזק, הם מגלים את יופייה, עד שאינם מבינים מדוע חשבו בתחילה שאינה יפה.
אבל המבוגרים (בערך בני עשרים וחמש ומעלה) חושבים שרק מחצית מהבחורות יפות; וה"קשישים" (בערך בני עשרים ושמונה ומעלה) בדרך כלל חושבים שרק מיעוט קטן מן הבנות יפות. קשה להם למצוא את היופי הסובייקטיבי שקיים בכל בת זוג.
אפשר לתת להם דרשות על "שקר החן והבל היופי", הדרשות יועילו במידה מסוימת, אבל המציאות הכללית לא תשתנה. קשה להם להבחין ביופי המיוחד שבכל בחורה. לכן קשה כל כך למבוגרים להתחתן. וגם כשהם מתחתנים, פעמים רבות הם חשים שבלית ברירה נאלצו להתפשר ולהינשא לבן או בת זוג שאינם מושלמים לטעמם.
לכן טוב להתחתן בגיל צעיר. זה הגיל שבו האדם חש את כל מה שצריך בשביל להתאהב ולהתחתן בהתלהבות.
שאלה מהורים לרווקה שסובלת מעודף משקל
שאלה: ברוך ה' יש לנו ששה ילדים, מתוכם ארבע בנות, הגדולה בת עשרים ושש. אמנם בהתחלה לא עודדנו אותה להיפגש עם בחורים, כדי שתוכל לסיים את התואר בלי עול משפחה. אבל מאז שסיימה את לימודיה בגיל 23 הספיקה להיפגש עם בחורים רבים, ועדיין לא מצאה את זיווגה. פעמים רבות היא רצתה להמשיך בקשר אבל הבחורים סרבו. הם אפילו לא רצו להמשיך לבדוק, לעמוד על אישיותה וכשרונותיה, ולאחר פגישה אחת הם מנתקים את הקשר. חברות אמרו לי שאולי זה בגלל שהיא סובלת מעודף משקל. נכון, יש לנו במשפחה נטייה להשמנה, אבל זה לא אומר שאנחנו פחות טובות. מדוע הרבנים לא מחנכים את הבנים להסתכל על הדברים החשובים באמת, על האופי, על הפנימיות? האם בגלל שבחורה קצת שמנה לא מגיע לה להתחתן?!
תשובה: דברייך נוגעים ללב, ויהי רצון שבתך תמצא בקרוב את זיווגה, ומתוך הצער שהיא חווה תעמיק את רגישותה, ותזכה להקים בית נפלא, מלא אהבה ושמחה.
אכן רבים חושבים ששמחת הנישואין שלהם תלויה במראה החיצוני, ואם הבחורה לא תהיה ממש יפה בעיניהם, למרות מעלותיה, לא יוכלו לאהוב אותה בשלמות. כדאי לציין שגם בנות רבות מדקדקות במראם החיצוני של הבחורים, ופוסלות בנים טובים מפני שהם קצת מקריחים או קצת מלאים. והאמת אינה כך. המראה החיצוני הוא השער, שדרכו נכנסים, אבל אחר כך שמחת החיים והאהבה תלויות הרבה יותר במידות הטובות וביחסים שמתפתחים בין בני הזוג. בשום פנים לא ניתן לומר שאלה שזכו לבני זוג יפים הם גם מאושרים יותר.
ההסברים אודות "שקר החן והבל היופי" מועילים להחליש במידה מסוימת את הרדיפה אחר היופי, אבל הם אינם מבטלים את ערך היופי. וכיוון שמדובר במצווה שצריכה להיעשות ברצון הלב, כאשר לא מצליחים לעבור את "השער", לא יכולים להתקשר ולאהוב.
בדורות האחרונים רווחת התפישה שעודף משקל אינו יפה (אגב, בדורות קודמים הדעה הרווחת היתה הפוכה), ועל כן בנים רבים אינם רוצים להמשיך להיפגש עם בתכם. זה כואב מאוד, אבל תלונות לא יועילו. צריך למצוא את הדרך לצלוח את השער. למשל, לחפש בחור שידוע מלכתחילה שזה לא מפריע לו. כדאי גם שבתכם תתייעץ עם נשים חכמות ומנוסות. ואם אפשר, מוטב גם שתשתדל לרדת במשקל ותעשה התעמלות.
עצה להורים
עוד עצה חשובה מאוד. אמא שיודעת שלבנותיה יש נטייה להשמנה, צריכה לעודד אותן להתחתן בגיל צעיר. לבנים הצעירים (בני 21-22) המראה החיצוני פחות מפריע. הם יעברו בקלות את השער החיצוני, ותוך זמן קצר יוכלו ליצור עמן קשר אישי טוב, ומתוך כך יראו את מידותיהן הטובות ואת יופיין, ויוכלו להתחתן עמהן בשמחה שלימה.