אמיתות התורה והמוסר האבסולוטי (?) שבה

שלום

א.כל הוכחה שכלית בכל תחום, ניתנת לערעור. שזה טיבו של השכל שהוא מגדיר מציאות אך אינו יכול לוודא אותה משום שתמיד לכל כלל יש יוצא מן הכלל, וודאי לחושים. על כן, ההוכחות השכליות של הראשונים בדבר אמיתות התורה הם הוכחות לקרב את הדבר אל השכל, ולהבהיר את היותו סביר ומסתבר מאד. אך לא זה יסוד אמונתנו אלא החיבור הנשמתי לרבש"ע שנותן לנו תורה בכל יום, כפי שנתן לכלל ישראל בסיני, בנבואה ובפועל.
האמונה היא אחות האהבה והנבואה, ושלושתן אינן רגש או שכל אלא ודאות של חיים שיש לזהות בתוכך ע"י ענווה, הקשבה פנימית ולימוד אמונה פנימית.

ב.כל הכתוב בתורה ובתושב"ע הוא האמת המוסרית והפלוסופית, והחולקים עליהם טועים ועוד יעמדו על טעותם בעתיד. התורה אינה משתנה במאורעות הזמן (חוץ מהופעותיה), ועל כן יסוד הגדרת המינים בתורה הוא אבסולוטי- האשה עליונה מהגבר ביסודה, והיא שייכת לעוה"ב יותר מאשר לעוה"ז. לפיכך נבראה אחרונה בסדר הבריאה ממטה למעלה, לפיכך הנחש פנה אליה כיסוד הגן, לפיכך עונשה הוא שהגבר ימשול בה לעומת המצב ההפוך שמשלה בגבר לפני החטא.
האשה עליונה יותר, ועל כן היא מחוברת להווה ולחוויה. בעוה"ז שיש בו שבר, ההווה והחוויה קרובים לחטא ועל כן הנשיות פחות דומיננטית בתיקון, אלא בהיותה ניצבת כאידיאל.
הגבר עניינו תיקון וזיעת עמל, ועל כן הוא מצווה יותר. בבית האשה היא המרכז, ובחוץ הגבר הוא המרכז.
זו האמת, והפמיניזם יכול להסכים או לחלוק כרצונו, והעולם עוד ישוב לאיזון התורני הטבעי לאחר התנודות לכאן ולשם.

ג.מי שפוגע בלגיטיומיות של הממסד כולו- ידחה מן העולם כדי שהממסד יוכל להתקיים. לפיכך- מי שכופר בשבת כופר ברבש"ע, והרי הוא משמיט את כל הזהות הישראלית משורשה האלוקי ועושה שבר אדיר בעולם ובעם, ולפיכך יוסר מן העולם. כשהעונש הפסיק להרתיק, הוא נגנז.

ד.השכינה שרויה בקרב חכמי ישראל, כמאמר התורה - כי יפלא דבר למשפט...וקמת ועלית אל הכהן או השופט...ועשית ככל אשר יורוך'. אם הרב אינו ירא השם ודומה למלאך- אתה צודק. אם הוא דומה למלאך במוסרו ויושרו- השכינה עימו ולא יטעה, ואם יטעה תתגלה טעותו בקרב חבריו ויעמידו אותו עליה.

כאן אינו המקום לשאלות כה רחבות, אם אתה חפץ באמונה של עומק, צא ולמד בישיבה כראוי. עד אז- לא בדקת את הנושאים כדבעי.

כל טוב