אמירת תהילים לצורך ניצחון במשחק כדורסל

שלום וברכה

שאלה זו היא מהשאלות הנכבדות ביותר בענייני תפילה, ולאורך הדורות הייתה התמודדות עימה – עד כמה התפילות צריכות לעסוק בנושאים המרוממים ביותר, ולא בעניינים של משחקי ספורט, ועד כמה היא צריכה לרדת לפרטי הפרטים של עולמנו. כמובן שבמקרה שלך זה יותר מסובך, כי אין מדובר בהתלבטות לגבי תפילה "טהורה" אלא ביחס לתפילה כאל קמיע או "דוידקה" שמנצחת משחקי ספורט.

שני הנושאים הם כבדי משקל, ומחייבים דיון ארוך, ומה שאני כותב הוא ראשי פרקים בלבד.
לגבי תפילה על דברים "נמוכים": התשובה מותנית במקום הרוחני שהאדם נמצא בו. אם הוא מתפלל מתוך מקום קרוב מאוד לריבונו של עולם, ומביא בתפילתו את כל עולמו, כולל הדברים הנמוכים שבחייו – זו דרך אחת בעבודת ד', שטוב שימשיך בה אם היא דרכו והיא מדברת בתוכו; אולם אם הוא עושה זאת רק כמשהו מאגי, וההתרחשות אינה יוצרת בו התקרבות ודביקות בריבונו של עולם, אלא רק ניסיון לקבלת "סיוע אווירי" בנוסח של "אם לא יועיל – לא יזיק" – יש בזה ביזוי גדול של התפילה, ונכון יהיה שיפסיק לעשות זאת.

לגבי החילוניים: גם כאן, הדבר מאוד תלוי בהקשר של הדברים. אתה יכול, ואולי חייב, לומר להם כי אתה לא רוצה שהתפילה תהיה משהו מהשפה ולחוץ, ומשהו שאתה כאילו ה"נשק" שלהם כדי לנצח במשחק. זו לא תפילה. אם הם רוצים שתהיה תפילה אמיתית – תמצא את הדרך שההתקשרות שלהם לתפילה, אפילו אם היא נמוכה ביותר, תהיה מבוא למשהו קצת יותר גבוה. למשל, קופת צדקה של הקבוצה, שלפני התפילה על הניצחון כל אחד נותן דבר מה למען אחרים, ו"האומר סלע זו לצדקה על מנת שיחיה בני – הרי זה צדיק גמור"; או תיקון אחר שהם יקבלו על עצמם. זו רק דוגמה אחת לאפשרויות שהתפילה הירודה הזו עשויה לפתוח.
וכמובן להזכיר שבתפילה אנחנו מבקשים, אך הקב"ה מעולם לא התחייב לנו תמיד לקבל את בקשתנו. אתה יכול לומר להם כי בניגוד לנעמי שמר שכתבה " כל שנבקש לו יהי", אנחנו אומרים "וימלא ד' משאלות לבנו לטובה", ורק המשאלות שהן לטובה – מתגשמות.
ובחוש הומור לומר להם – אל תשכחו שגם הקבוצה השניה מתפללת....


כל טוב