אמירת קינות בימינו

עיקר אמירת הקינות הם על חורבן בית המקדש ועל-כך אנו מבכים, וכן הוא בשולחן ערוך (או"ח א'). בכל ימות השנה "ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש". ואגב הבכי על חורבן הבית אנו גם מתאבלים על חורבן ירושלים עיר קדשנו ותפארתנו וארצנו הקדושה. וכבר אמרו חז"ל "כל דור שאינו נבנה - המקדש - בימיו, מעלין עליו כאילו הוא החריבו" (ירושלמי יומא א').

כל עוד שהשכינה בגלות, עם ישראל מפוזר בין האומות ועדיין לא התקיים בנו במלואו "וקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ לארצנו", כל עוד שירושלים לא חזרה לקדושתה וטהרתה העליונה, עדיין יש לנו לומר קינה ונהי על חורבן הבית. וכדברי הרמב"ם: "עוונותינו ועוונות אבותינו גרמו לכך". ולפיכך צריכים אנו לחזור בתשובה שלימה מכל עוונותינו.

ולכן אומרים אנו ב"נחם" בט"ב "העיר החריבה והבזויה והשוממה מבלי בניה היא יושבת". עדיין לא כל בניה בקרבה ונמצאים בה אחרים שלא מעם ישראל - היא בשפלות ובבזיון.

ואנו מתפללים שתבוא הגאולה ואז ירושלים תהפך למשוש כל הארץ, ויהי רצון שהקב"ה יסייענו לבנות את בית המקדש במהרה בימינו אמן.