שאלה
שלום ..
אני לא מבינה מה מצפים ממנו בחודש אב ימי בין המצרים וכל הימים האלה..
מצפים שנרגיש כל הזמן עצובים בגלל שבית המקדש נחרב?
זה אפרי בכלל?
כי אני לא מצליחה לחשוב על זה כל הזמן..
כשיש שקט ורוגע ואני חושבת על ירולים על הכיפת ברזל שתקועה שם ועל ביהמ"ק במקומה וכאלה אז אני כן יכולה לבכות ולהתבאס שביהמ"ק לא קיים..
אבל אני לא חושבת על זה כל היוום וזה גם לא ממש משפיע לי על היום שלי..
תשובה
שלום רב
קודם כל, להצליח לבכות ולהתבאס שביהמ"ק לא קיים, זה כבר דבר לא מובן מאליו..
אני חושב שהמילה הכי חשובה בהקשר הזה היא :[יותר]. זה ברור שאנחנו לא מסוגלים לחשוב על כך כל היום, אבל הרעיון הוא, שימי בן המצרים ובפרט בחודש אב, צריכים לחשוב על כך [יותר].
אפשר להתחבר לזה דרך האיסורים - רוצים לשמוע מוזיקה, ונזכרים שאסור - ואז מתבוננים על החורבן, ואפשר גם לייחד זמן ביום - אפילו עשר דקות - בשביל באמת לבכות כמו שאמרת.
התורה היא תורת חיים, ובשום מקום בתורה, אדם לא נדרש לשנות כליל את חייו הרגילים. מה שצריך זה [יותר] רגישות, [יותר] מחשבה ו[יותר] תשומת לב
שנזכה באמת בע"ה לבנין בית המקדש במהרה
טוביה
tsbias@Actcom.co.il