שאלה
למדתי כי אמונת ישראל מבוססת לא על הוכחות כי אם על רגש המצוי בנו.. כמובן ששיש גם הוכחות אך לא על זה מתבססת אמונתינו.. האם תוכלו בבקשה להסביר לי את העניין... וכן מהו בדיוק הרגש הזה? וכן אם נכון הדבר מה אשם אדם שאין לו רגש זה ? איך אפשר להאשימו שלא האמין הרי לא היה לו רגש זה? תודה רבה רבה!!!
תשובה
שלום לך.
א. אינני יודע היכן למדת עניין זה,אך בעולם האמונות והדעות המכיל ספרים רבים ושונים, כל שיטה אף מוסברת בצורה יותר רחבה, והגיוני שאם תחזור למקור ממנו למדת תמצא תשובה יותר מדויקת ומפורטת לגבי הרגש שתיארת. ב. כח האמונה מצוי אצל הרוב המכריע של בני האדם בעולם והוא זה שמניע אותם ומכוון את חייהם. לרוב מדובר באמונה דתית, אך גם אמונה בערכים הגדולים מהאדם יכולה לנווט את מעשיו. רגש פנימי כזה לרוב לא ניתן להסבר ע"י אדם לאדם אחר או לשכנועו למרות שברור לאדם עצמו שהדבר קיים אצלו. ריה"ל בספר הכוזרי מתאר את ה"עניין האלוקי" ככח סגולי הקיים אצל כל יהודי מאז שנים עשר השבטים (ישמעאל ועשיו "נפלו" בדרך... מומלץ לראות בספר עצמו את העניין ביתר פירוט והסבר) אך אין מדובר שם בדיוק על "אמונה" כמחשבה אלא יותר על עניין העובר מכל יהודי לבנו. ג. ל"האשמה", אם קיימת, עדיף אולי לקרוא "דרישה" או "מחוייבות". אדם יהודי חייב בכל המצוות גם אם הוא מגדיר את עצמו כ"לא מאמין". דרך האשמה אני מעריך שיהיה קשה לגרום לו להאמין אך ישנן דרכים שונות לקרב אדם לקיום מצוות ובעז"ה נעשה ונצליח בתחום זה.
כל טוב.
אריאל.פ. (המשיב אינו רב)