שאלה
יש שאלה שתמיד "פהחדתי" לשאול, כי זה נשמע קצת שאלת "דווקא". בכל זאות אשאל כי אני באמת רוצה להבין:
יש ביקורת על נוח על כך שפשוט בנה תיבה כשנדרש לכך ולא ניסה להציל אחרים לעומת אבראהם ש"התווכח" עם ה' בניסיון להציל כמה מתושבי סדום ואמורה. אבל: כשנדרש להרוג ("להקריב") את יצחק אין בפיו אף מילה כדי לנסות להציל את בנו, שהיה ראוי קצת יותר מאנשי סדום לרחמים.
למה כאן רואים את מעשה אבראהם כ"גבורה" על ציות ללא מילה לעומת ניסיון להציל אנשי סדום?
ובמה נוח שונה מאבראהם?
תשובה
אין מקום לפחוד לשאול שאלות...
כאשר נח נצטווה לבנות תיבה, והיו לו לשם כך 120 שנה, ידע נח כי הקב"ה מעניש את אנשי דורו. מה שיכול היה לעשות, מעבר לתפילה, הוא- לפנות אל אנשי דורו, ולהציע להם לשנות את דרכם. אברהם, כל חייו היו נסיונות לשנות את דרכי אנשי דורו. חז"ל מספרים איך היה אברהם מאכיל ומשקה אנשים, וכשרצו לשלם היה אומר להם: תנו תודה לבורא העולם. וכך לימד שיש בורא לעולם, ויש לשמור על קשר איתו וכו' וכו'. כאשר שמע על רצון ה' להפוך את סדום- ידע שזה בגלל מעשיהם הרעים, והחל לבקש רחמים בזכות הצדיקים. כאשר פנה אליו הקב"ה וצוה אותו שיעלה את בנו לעולה, ולא היה הדבר כעונש על חטאיו או חטאי בנו יצחק, הבין אברהם כי פה מדובר על מצווה שהקב"ה מצווה אותו. ומדוע יתחמק מקיום רצון ה'? הרי ה' לא אמר לו: "אני עומד להרוג את בנך בגלל שעבר עברות".
מקווה שתשובתי מספקת. מאיר צוקרמן
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם