שאלה
אני רוצה הוכחה שיש ה' אני לא מאמינה שיש ה' ורצה הוכחות
תשובה
דרך היצירה מכירים את היוצר למשל -אם ראיתי שולחן ארון או מטבח יפים מאד? אז אני יודע שהנגר כישרוני גם בלי לראות אותו, גששים בצבא הולכים אחרי עקבות וגם אנו רואים את עקבות חכמת הבורא בבריאה. בעולם שלם שבו יש איזון אדיר בין השמיים והארץ הכוכבים הגלאקסיות הים ובעלי החיים. הרי אם השמש הייתה מתקרבת מעט אלינו היינו נשרפים ואם הייתה מתרחקת היינו קופאים מי מסוגל לשלוט באיזון האדיר הזה למשך אלפי שנים? מי מסוגל לשמור על איזון החמצן בעולם שלם? ובקיצור אמר דוד המלך בספר תהלים " השמיים מספרים כבוד אל - ומעשה ידיו מגיד הרקיע". ה´ אלוהי גדלת מאד הוד והדר לבשת עוטה אור כשלמה מכסה שמיים כיריעה".
ואם כן וודאי שיש כוח עליון שברא את העולם אבל מי אמר שהעולם מעניין אותו ושיש מצוות שהם גילוי של רצונו וחכמתו?
התשובה פשוטה ה´ התגלה לעם ישראל בנבואה באותות ובניסים ביציאת מצריים ובמעמד הר סיני נתן לנו את התורה.
אמנם גם הנוצרים והמוסלמים טוענים למסורת וכן לרומאים היו מיתוסים וסיפורי עם ?
אבל הבדל גדול יש בין מסורת ישראל לשאר המסורות
א. ההתגלות לעם ישראל הייתה בפני עם שלם כ 2 מיליון איש וזו עדות הרבה יותר חזקה מאשר קבוצות קטנות שטענו הנוצרים והמוסלמים . בנוסף כל העם קיבל נבואה . אמנם כיום אנו לא יודעים מה זו נבואה אך קיבלנו עדות מאבותינו שמשה רבנו התנבא במצרים ואמר מראש איזה מכות יקבלו המצרים מתי וכמה זמן זה ימשך [ בניגוד לכל נביאי האומות שלעולם לא אמרו דברים ברורים ומדויקים ולעם שלם]. וכך קרע משה את הים למיליוני אנשים האכיל את המן בנס במדבר במשך 40 שנה ושוב למיליוני אנשים ולא באופן חד פעמי אלא 40 שנה וכי עם ישלם יסכים לשקר לדור הבא ולהמציא כזה דבר? אפשר לשכנע מיליונים לשקר במודע על מציאות יום יומית שנמשכה עשרות שנים? האם הם יסכימו? האם יש היגיון לנסות לשקר?
כך גם כל מוסד הנבואה לא היה חד פעמי אלא לאורך אלפי שנים היו לנו נביאים שהודיעו מראש מה יהיה האבות שמואל הנביא אליהו בהר הכרמל עובדיה דניאל חגי זכריה ומלאכי ירמיהו וישעיהו וכן שאר הנביאים הודיעו מראש שאם עם ישראל לא יתקן את דרכיו ירושלים תיחרב ע"י מלך בבל וישראל יגלו וכך אכן קרה. משה רבנו ניבא בשירת האזינו שעם ישראלי יכנס לארץ ואח"כ יגלה ואח"כ יחזור לארץ כמו שבאמת קרה. משה כבש את הארץ לאחר כ 800שנה היה חורבן וגלינו -2000 שנה היינו בגלות וחזרנו. אף עם לא מסר נבואות כאלו גדולות לציבור שלם שהתקיימו אחת אחרי השנייה ..
המסורת והעדות הם מהדברים הבסיסים שבחיים. הרי על סמך עדות מוציאים אדם להורג. וכי מישהו לא מאמין להורים שלו שהם ילדו אותו? ואם יגידו לך שחנות מסוימת פתוחה לא תאמין? הרי עדות זה אחד מהדברים הבסיסים שבחיים אם רופא מנתח אומר שצריך לעשות ניתוח וכך עוד עשרה רופאים לא נקבל את העדות שלהם גם אם אנחנו מרגישים בריאים? אם העדות של דורות קודמים אינה אמת נצטרך לומר שגם לא הייתה השואה הרי קשה להאמין שרצחו 6 מיליון וסרטים ותמונות ניתן לזייף הדבר היחיד האמין ביותר שיש זו העדויות והמסורת
המסורת היהודית הועברה מאב לבנו דור אחר דור בסיפור יציאת מצריים וחג הפסח שאת תמציתו קוראים בכל שנה בליל הסדר. כמובן שיש מקום לבוא ולשאול: אם הדברים נכונים כל כך, אז מדוע היום כשישים אחוזים מהעם היהודי אינם מקבלים את התנ"ך? איך זה קרה? בארץ ישראל המצב טוב יחסית, אבל בחו"ל, בארה"ב ובאירופה, המצב הרבה יותר גרוע מאשר בארץ ישראל. אם נשאל יהודי מחוץ לארץ האם הוא בטוח בזה שהייתה יציאת מצרים, כלל לא ברור מה תהיה תשובתו. לא אכפת לו שזה אכן היה, אך הדבר אינו ברור לו.
דבר נוסף הנשמה - הרובד הרוחני הפנימי שבאישיות חש שיש אלוקות שישנם דברים מעבר רוחניים מעבר לנגלה ככל שאדם יותר טהור הוא מרגיש "אלוהי נשמה שנתת בי טהורה ". וכך גם ילדים קטנים שלא הרבו לחטוא מרגישים יותר אך כשאדם מטמא את נשמתו קשה לו להרגיש שיש בתוכו חלק אלוה ממעל
גם ראשוני המשכילים שהתחילו לערער על העובדה שהתורה מחייבת כמצווה, לא ערערו על עצם המסורת אלא על החובה לקיים את המצוות הנובעות ממנה. אילו היה קם ציבור שלם ואומר: ´אנחנו יהודים, גדלנו בבית יהודי אבל אף אחד לא אמר לנו שהיה דבר כזה, אנחנו בכלל מתנגדים למה שאתם אומרים שיש מסורת, כי לנו אין מסורת´, אז הערעור היה על בסיס אחר. כאן יש להבחין בין עצם הקביעה ההיסטורית של יציאת מצרים ומתן תורה התלויים במסורת ובעדות, לבין יחסו האישי של פלוני או אלמוני אל העדות הזו, האם הוא מרוצה ממנה, האם היא חשובה לו או לא, האם הוא אוהב אותה או לא, זהו עניין נוסף.
וכאן עלינו להתייחס לבעיה קשה: אמנם, לראשוני המשכילים הייתה מסורת, אבל לאלו שכיום אינם מקבלים את התורה כבר אין מסורת, מפני שאבותיהם כפרו במסורת הזו. ואכן, אילו כל העם היהודי היה פורק עול, חס וחלילה, באמת כבר לא הייתה מסורת. אלא שעדיין נשאר ציבור גדול דיו הנאמן למסורת והמעביר אותה מדור לדור, שאין לו אינטרס משותף מלבד האמת. לא כולם במעמד כלכלי מסוים, לא כולם בני גיל אחד, ולא כולם בעלי השכלה מסוימת, ובכל זאת כולם נאמנים למה שקיבלו. הם יכולים להיות מנוגדים בדעותיהם ובהשקפותיהם אך לא בעובדות שקיבלו. נכון, היום גדל דור שלישי או רביעי שלא קיבלו את המסורת הזאת, מפני שלפני ארבעה דורות הייתה החלטה שרירותית של אותו סבא רבה שלהם שהתורה איננה חשובה יותר, שאין בה צורך, שלא כדאי יותר להעביר את המסורת. הוא החליט זאת באופן שרירותי, מטעמיו שלו, ולא מפני שכפר ברציפות ואמינות המסורת. הוא חשב למשל, שכך בניו יחיו ביתר נוחות. היו אנשים רבים שחשבו בתום לב, שאם הילד לא ידע שהוא יהודי יהיה לו קל יותר לחיות, ואילו הנאצים לא היו מחפשים בתעודות עד דור רביעי, רבים מאוד מיהודי גרמניה לא היו יודעים שהם יהודים, משום שהם לא קיימו שום סממן יהודי, וחלקם אף היו בנים של מתנצרים. מי שחשף וגילה אותם, ועל ידי כך גם גרם להם השפלה והתעמר בהם, היו האויבים.
מדובר בתקופה של החלטות שרירותיות איומות. החלטות של אנשים לא מעטים, שבגלל הסבל והמעמסה ההיסטורית העצומה הזו של להיות יהודי, החליטו שזה ייפסק, כי הדבר אינו כדאי. זאת תקופה מיוחדת במינה, בה ההחלטות התקבלו מסיבות מיוחדות, אולם לא מאותה סיבה שאנחנו מדברים עליה כאן. החלטתם לא נבעה בגלל אי אמינותה של המסורת. המסורת אמינה בדרגת וודאות יותר גבוהה מכל הכלים האחרים שיש בידי ההיסטוריונים. אלא שהואיל ומדובר על עובדה שאם מקבלים אותה היא מחייבת מעשים, התנהגות וקבלת עול כבד, לא עול מעשי בלבד אלא גם עול היסטורי של היותו בן לעם מיוחד וקטן בין עמים גדולים, הרי שהיו אנשים שסירבו להכיר במציאות המסורת מפני שהייתה קשה עליהם, הם התעלמו ממנה, לא רצו לדעת עליה והתנהגו כאילו אין להם מסורת.
ההיסטוריה היהודית רצופה קשיים, רדיפות והשפלות, ובכל הדורות היו אנשים שלא יכלו לשאת זאת. אלא שהתקופה המודרנית נתנה אפשרות להתעלם ולהכחיש הכחשה נפשית, כדי לא לקבל את המסקנות וההשלכות המתבקשות, וכך נוצרה המציאות שאנו עדים לה היום. אך יש להדגיש שלא הייתה הכחשה היסטורית. ב"ה קיים גם ציבור גדול מאוד של יהודים המחזיקים במסורת, שאינם מתכחשים לה או מתעלמים ממנה, גם מתוך נכונות לקבל על עצמם את כל ההשלכות והמסקנות, אפילו הן קשות מבחינת הסבל הכרוך בעובדה הזאת עצמה. נכון הוא, שבחלק מסוים של הציבור הדבר הולך ונעשה יותר ויותר פרובלמאטי. אנו מקווים שאותו חלק שנשאר נאמן, יהיה תמיד עֵד חי למי שעזב את הדרך הזאת, מסיבות אלו ואחרות, כדי שיוכל להיאחז בה ולשוב אליה.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם