אמונה

שאלה

ב"ה

שלום וברכה,

יש לי שאלה בעינייני אמונה. אני מזכירה רפואית בעברי. הפסקתי לעבוד והתמסרתי לגידול ילדיי (5) שנולדו בזה אחר זה. היחסים עם בעלי מאוד גרועים (וכאן לא המקום לפרט). בעלי עובד כעצמאי שעות רבות ואני בעצם מחנכת אותם, מציבה סדר אחה"צ לארוחה, משחק וכו', ושינה בזמן. מזה כשלוש שנים אני עובדת אחת לשבוע במשק בית אצל קשישה חביבה שגרה ליד ביתי. משרה זו מאפשרת את תפקידי העיקרי כפי שתארתי בשורות הקודמות. כיום שהקטנים בני 4 וחצי ו- 6 וחצי והגדולים בני 10,11,12 ואני מתקרבת לגיל 40, רציתי לחזור לעבודה במשק שיתכן ושם יהיה קידום. חשבתי על סייעת לילד עם לקות בבית ספר או בגן שאז בחופשים אהיה עם ילדיי בבית. חשוב לי להיות עם הילדים. הם זקוקים לחינוך, סדר, התעניינות ותשומת לב, וגם קשה להכניס מטפלת שבעלי לא תומך בכך. הוצע לי הבוקר עבודה כסייעת מחליפה לשבועיים. סוכם שביום שאני עובדת במשק בית, לא אהיה סייעת מחליפה. אך בית הספר שאליו אני צריכה להגיע קצת רחוק (העיר היא גדולה) ואני צריכה להיות שם בשעה 8. בעלי כל בוקר מתקשה לקום ויוצא לעבודה רק בשעה 8 ברכבו. ביקשתי מבעלי שיחכה עם הקטנים להסעה שלוקחת אותם לגן בשעה 7.35 כי אני צריכה לצאת ב- 7.20 ולי אין רכב, ואז בעלי אמר לי שהוא צריך לצאת מקודם לעבודה. עד היום הוא יצא מאוחר לעבודה והוא עצמאי. מרגע שאמרתי לו שיש לי עבודה וזמנית, הוא רוצה לצאת מוקדם מהבית. כמובן שיש פה בעיה בינינו וזה לא המקום לפרט. אני אמרתי לו שעד כאן. אני נמצאת לבד עם הילדים כל אחה"צ ואם הוא מגיע בערב הוא לא נשאר זמן רב וגם בזמן זה לא נדרש לדאוג לילדים ויוצא אח"כ לסידורים. לא יתכן שאני לא אוכל לצאת לעבודה בבוקר ובמיוחד שאני דואגת לחזור בשעה 1.30 כשהילדים מהגנים צרכים לחזור.

השאלה שלי: יש לי מן פקפוק כזה. שאני אומרת: אולי ה' לא רוצה שאני אעבוד, גם שכוונתי לעבוד בגני עיריה ובבתי ספר כך שבחופשות אהיה עם ילדיי בבית , וגם שכוונתי לעבוד כסייעת 3 פעמים בשבוע. ובסופו של דבר נותנים לי בית ספר רחוק מביתי ובעלי לא תומך ומוכן לעזור בבית, ובדרך גם אחד מהילדים חולה, שאף אחד לא היה חולה עד עכשיו כמעט שנה... האם זה כך? או שזה רק היצר הרע ואני צריכה להמשיך ולראות שהקב"ה יעזור והכל יסתדר כך שיתאפשר לי לעבוד בצורה הזאת.

אפילו חברה הודיעה לי עכשיו ש

תשובה