שאלה
שלום,
קוראים לי נעה, בת 18 ואני באה מבית דתי-לאומי.
אני מרגישה שבזמן האחרון אני ממשיכה לקיים את המצוות מבחינה טכנית. אני מתחילה להרגיש ריחוק מהקב"ה ולפעמים אני אפילו תוהה אם הוא קיים ואם הוא מקשיב לי. השאלה הזאת ממש מטרידה אותי ואני לא מאמינה שאני בכלל מסוגלת לחשוב ככה. לפעמים אני מרגישה ויודעת שהוא קיים ומשגיח ולפעמים פשוט לא. אני מרגישה כאילו הוא מתרחק ממני...
ועוד שאלה-
מלימודיי בתיכון לבחינת הבגרות בתנ"ך נראה כאילו כל מטרתו של ה' בבריאת העולם היא כדי שכל היום אנחנו נשבח ונהלל אותו. ואני יודעת שצריך לעשות את זה ולהודות לו ע"כ שנתן לנו חיים וברא את העולם, אבל אני פשוט מסרבת לקבל שרק לשם כך ברא את העולם. וודאי יש לכך עוד מטרות שאני לא יודעת מה הן, וזה חשוב לי לדעת.
קשה לי מאוד להתמודד עם השאלות האלו, ואני חוששת שיש בהן כפירה. אני גם מאוד מפחדת שהשאלות האלו יובילו אותו בסופו של דבר למקום לא טוב.
בבקשה עזרו לי...תודה!
תשובה
שלום לך
התהליך שאת עוברת הוא טבעי הכרחי ורצוי שכן כל אדם גדל ומתקדם ברמת הבנתו ובהתאם לזה גם תפיסת עולמו הולכת ומתעלה וכל הרגשת הכפירה נכונה רק כלפי ההבנה החלקית הקודמת והחסרה.
ואכן ההסבר ששמעת הוא חלקי, עצם הריחוק של העולמות מהבורא מבטא ירידה והאדם במעשיו מקשר את העולמות למקורם העליון. תהליך זה נקרא במובן מסוים תיקון (ולכן אפילו אדם שהוא כבר צדיק לוקח חלק בתשובת העולם למקורו העליון ובתהליך הזה של התיקון) וכך ע"י התהליך של השתלמות האדם והעולם הוא דבק בקב"ה שהוא מקור השלמות כנאמר בספר בראשית ב, טו "ויקח אלוקים את האדם ויניחהו בגן עדן [לעבדה ולשמרה]."
ובאר הרמח"ל בספרו דרך ה´
http://www.daat.ac.il/DAAT/mahshevt/mekorot/1b-2.htm
"הנה התכלית בבריאה היה להטיב מטובו יתברך לזולתו והנה תראה, כי הוא לבדו יתברך שמו השלמות האמיתי המשולל מכל החסרונות, ואין שלמות אחר כמוהו כלל. ונמצא שכל שלמות שידומה חוץ משלמותו יתברך, הנה איננו שלמות אמיתי, אלא יקרא שלמות בערך אל עניין חסר ממנו, אך השלמות בהחלט אינו אלא שלמותו יתברך. ועל כן בהיות חפצו יתברך להטיב לזולתו, לא יספיק לו בהיותו מטיב קצת טוב, אלא בהיותו מטיב תכלית הטוב שאפשר לברואים שיקבלו.
ובהיותו הוא לבדו יתברך הטוב האמיתי, לא יסתפק חפצו הטוב אלא בהיותו מהנה לזולתו בטוב ההוא עצמו שהוא בו יתברך מצד עצמו, שהוא הטוב השלם והאמיתי.
והנה מצד אחר, הטוב הזה אי אפשר שימצא אלא בו, על כן גזרה חכמתו שמציאות ההטבה האמיתית הזאת יהיה במה שיינתן מקום לברואים לשיתדבקו בו יתברך, באותו השיעור שאפשר להם שיתדבקו. ואז נמצא שמה שמצד עצמם אי אפשר שיתוארו בשלמות כשלמותו יתברך, הנה מצד התדבקם בו, יגיע להם באותו השיעור שאפשר לתאר בשלמות ההוא, מצד היותם מתדבקים בו, וימצאו נהנים בטובה האמיתית ההיא, בערך שאפשר להם ליהנות בה.
ונמצא היות כוונתו יתברך שמו בבריאה שברא, לברוא מי שיהיה נהנה בטובו יתברך באותו הדרך שאפשר שייהנה בו. .. הנה ההשכלה וכל המידות הטובות, הם ענייני שלמות שנמצאו להשתלם בם האדם, וענייני החומר ומידות הרעות הם ענייני החיסרון שזכרנו, שהאדם מושם ביניהם לקנות לו השלמות."
בברכה
אייל משה