שאלה
שלום וברכה!
מאז יום השואה האחרון אני מתקשה מאד בתפילתי.
עולים לי ספקות רבים. בעיקר הרקושי שלי הוא בעניין "שומע תפילה". אני כ"כ רוצה להאמין שאלוקים מקשיב לתפילתי, שהוא אל חנון ורחום כ"כ,
אבל- אני כועסת. אני מבולבלת. אני לא מבינה איך זה ש6 מיליון נטבחו, נשחטו בסבל רב. ואלו שנותרו בחיים מרגישים אשמה שהם ניצלו מכל משפחתם. זה נקרא השגחה פרטית?
שמעתי איזה ניצול שואה אומר שהוא לא מסוגל לשמוע שבשמשט אחד אומרים אלוקים וגם רחמים.
לי טוב בחיים. יש לי ממש שפע, בריאות, הורים.... תודה לאל. אבל איך אני יכולה כל הזמן להתהלל באלוקיי, לברבר כל הזמן בעוד שבעבר השני של כדור הארץ ילדים גוועים ברעב.
אחנו כל הזמן מדברים על עם סגולה. זה עם סגולה? זה? עם כל השחיתויות וההטרדות המיניות והתעללויות והרצח?
נכון, לא היינו עולים ארצה בלי השואה,
אבל לאלוקים שחכמתו אינסופית לא היה קעיון טוב מאשר הדבר האיום הזה?
ומה? אח"כ אני יאמר הלל ואנסה לחלץ מפי שיר הלל. האם באמת באהלי צדיקים קול רנה וישועה? וכי באמת חסד יסובבב את הצדיק.
איום ונורא. אני מבינה שאין תשובות. אבל... קשה לי להתפלל. . .
תודה רבה.
תשובה
שלום
אנחנו עם סגולה, והבעיות הקיימות בחברה הישראלית צריכות תשומת לב וטיפול, אך ביחס לכלל החברה הן מעטות ביותר.
לגבי השואה עייני-
https://www.kipa.co.il/ask/show/210714
העובדה שקשה לך להתפלל מעידה שתפילתך באה מעומק הנפש, ומכנות גדולה. זו אינה חולשה באמונה אלא חוזק.
ככל שמתבגרים, מבינים כמה מעט אנו יודעים על האחר, כמה מעט אנו יודעים על הטבע, וודאי כמה מעט אנו יודעים על שורש המציאות- הקב"ה. ומאידך, אנו כל כך קרובים אליו. זהו הפרדוקס המיוחד של האדם, אשר קרוב לאלהיו ורחוק ממנו בה בעת.
כל טוב