שאלה
שלום לכבוד הרב
אני חוזר בתשובה וממה שהספקתי ללמוד בסוגיה,אמונה על פי היהדות מתבססת על הכרה שכלית(הכונה להכרה הבסיסית באמינותה) ושמעתי זאת באופן מובהק מפי שני רבנים בקיאים,וש"אמונה עיורת" היא מושג שמתמשות בו דתות אחרות.ואני חושב שזה נכון.
אולם עכשיו נתקלתי בעניין מה שגורם לי להרגיש מבוכה הן בייחס לדברים (שאני חושב שאני לא מבין אותם לאושרם) והן מבחינת כך שמתגלה שיש מחלוקת בעניין ?.
זה נלקח מהספר "פרקים במחשבת ישראל" שער א' פרק ה. של הרב שאול ישראלי זצ"ל (סיכום של הפרק העוסק בעניינים אלו)
*יתכנו שגיאות כתיב שנבעו מהעתקת המסמך מפורמט כתוב אחר,אם צריך לציין מבחינה הלכתית אז המקור נלקח מאתר http://www.hebrewbooks.org/ והספר נסרק מ"בית ספריית מורגנשטרן":
"....בשולי המקורות
קו הגדרת התחומים שביו האמונה לשכל הוא גם הקו המפלג את הדעות
של חושבי מחשבת היהדות לשני מחנות. היש לשכל האנושי מבוא לשאלות
על מקורו ותכליתו של העולם? והאם מוטל בקשר לבעיות אל ח תפקיד
שהוא על השכל? אלו הן השאלות, שהתשובה עליהן היא מנוגדת.
המחנה השכלתני, שראשי דובריו הם רב סעדי׳ גאון, רבנו בחיי
והרמב״ם עונים: הן. ״דע א ת אילהי אביך ועבדהו״ ־ מצות התורה היא
ל ב ס ס בדרך הוכחתית-שכלית את יסודות האמונה. נקודת המוצא אמנם, גם
לדעות אלה, נשארת הקבלה והתכונה התורשתית של אמונה. הרמב״ם
מזהיר מפני קוצר דעת ומחשבות הלב שתכנו ספקנות: ״לא ימשך כל אחד
מכם אחר דעתו הקצרה וידמה שמחשבתו משגת האמת. כך אמרו חכמים:
אחרי ל ב ב כ ם - זו מינות״. המסקנא שאליה אנו חותרים בדרך השכל היא
ידועה ואנו בטוחים מראש בנכונותה. אין לתלות איפוא את קביעת
המסקנות בתוצאות של הבירורים השכליים. מטרת חמחקר והעיוץ היא:
״שיתברר אצלנו בבעל מח שידענו מנביאי חאילחים במדע״(רס״ג). כלומר,
לתת ביסוס שכלי־הכרתי לאמת הזאת שהגענו אליה בדרך חקב לח
והתורשה, הרי זה דומה למי שבודק ע״י חשבון את סכום הכסף שתתת ידו
לאחר שכבר עמד על זה דרך ספירתו(מהנ״ל), והרי בטוח הדבר, שבמדה
שספר נכוו וחישב נכוו, שני אלה יתאימו. ומכיוו שהיסוד האמוני הוא בטוח,
הרי גם בטוח במדה שכח שפוטנו והגיוננו הם נכונים ש״כאשר נעיין ונחקור
יצא לנו הבירור השלם כאשר הודיענו על ידי נביאיו״(הנ״ל). בזה נבדלת
הפילוסופיה הדתית מהכללית. שזו האחרונה אינה רואה עצמה קשורה
מראש
תשובה
שלום
אשריך שזכית להתחזק ואתה מעיין יפה בסוגיות באמונה.
כפי שראית גם הרב שאול ישראלי זצ"ל כתב ששני הצדדים מכירים בחשיבות קבלת המסורת מצד אחד ובבחינה השכלית מצד שני, ולכן ניתן לומר שאין כאן מחלוקת עקרונית אלא עניין של הדגשה בהתאם לצורכי הזמן והמקום. מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל היה רגיל לומר ש"אין מחלוקות ברוחניות" (גדול שימושה עמוד סא). וכתב מרן הרב קוק זצ"ל "מאורות האמונה" (מאמרי הראי"ה, עמוד 70) ש"אמונה - אינה לא רגש ולא שכל, אלא גילוי עצמי היותר יסודי של מהות הנשמה". ועיין בהסברו של הרב זלמן מלמד שליט"א באתר ישיבה שם הוא מסביר שהשכל והרגש הם כלים של הנשמה לבטא את האמונה הפנימית. http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=691