אמונה מתרופפת- דחוף!

שלום וברכה

עולם האמונה בנוי בדרך אותה את מתארת. יש בו חוסן גדול, והתקרבות, ואז הדברים מתגלים כשטחיים, ויש צורך לבנות עוד קומה באמונה ולהתקדם עוד, ואם דורכים במקום – נשחקים. האמת היא שהדבר מאוד דומה גם לזוגיות, ולא לחינם נביאי ישראל דיברו על האמונה בריבונו של עולם כמו קשר בין איש ובין אישה: גם האהבה הגדולה ביותר עלולה לפנות את מקומה לשעמום ושטחיות אם לא משקיעים בה, מטפחים אותה, מחפשים היבטים חדשים בה, ומתקדמים ביחד.
על כן, עצם העובדה שאת חשה שהאמונה כעת אינה ממלאת אותך אומרת שאת בצומת. את צריכה להכריע האם את מנצלת את המצב הזה לעליה גבוה ומחודשת בעולם האמונה, שזה הדבר הנכון והממולץ לעשות, או שח"ו את בוחרת להתדרדר.

השאלה האם יש אלוקים היא שאלה לא רלוונטית. השאלה היא האם יש אלוקים בליבך, והאם את מכירה את האלוקים – זו שאלת האמונה הגדולה. ריבונו של עולם נכנס לכל מקום שנותנים לו להיכנס, והשאלה היא האם את נותנת לו את המקום בלבך. העובדה שגם דתות אחרות נותנות לו מקום אינה אומרת שאמונתנו אינה נכונה אלא להפך: היא אומרת שיסוד האמונה קיים בלב כל ברוא בעולם, וזה השורש המשותף. כמובן שלאחר קבלת השורש הזה מבררים מהי אמונת אמת ומהי אמונת הבל, וכאן אנו מכריזים "שמע ישראל ד' אלוקינו ד' אחד".
האמונה אפוא אינה דבר שטותי כי אם להפך – היא מרוממת את האדם למקומות אליהם הוא לא מתרומם כאשר אין הוא קשור באלוקים, והיא פותחת בפניו את שערי האין סוף.

אל תקחי כעת כמשימה לחזק את החברות שלך. הדבר הראשון שאדם צריך לבנות זה את עצמו, ואת תבני את חיי האמונה שלך בצורה האינטימית העמוקה שלך, והניחי לחברותייך לבחור את דרכן. רק כשהנושא יעלה באמת ביניכן אז תוכלו לדבר בעומק על האמונה ועל דרכה.
אם לא נוח לך בבני עקיבא – אל תלכי.
אם בני עקיבא מחזקת אותך בחיבור שבין תורה וחיים – המשיכי ללכת.


כל טוב ובהצלחה