שאלה
שלום וברכה...
השאלה שלי היא קצת כללית וגם נוגעת בפרטים...
לפעמים אני שואלת את עצמי האם כל מה שכתוב בתורה (שבע"פ ושבכתב) זה ממש קודש קודשים ואי-אפשר לסטות (מלבד הפסקות ההלכתיים הברורים, או לגבי שאלות של אנשים שלהם כן מוצאים תשובות ופתרונות).אני תוהה לעצמי מתי אפשר לצאת מהגבול שזה היה גם בעצם דבר שהוא לא אסון?! (וזאת גם השאלה שלי)
שמעתי פעם דעה, שאולי לא כ"כ תתאים במלאה למחשבה היהודית הדתית, שאומרת שלא בטוח שיש את כל העניין של עולם הבא או כל מיני דברים אחרים שחושבים ביהדות-אלא שכל זה נוצר כדי שניהיה אנשים טובים יותר (זה מה שכן קשור ליהדות-להיו אנשים טובים).
השאלה שלי היא האם אנחנו יכולים להחליט בעצמינו במה פחות להחמיר, בתור בני אדם תבוניים שיכולים להחיט בעצמם איך לבחור? זה קשה כי מצד אחד יש הלכות נורא ברורות ברוב הדברים (ואז אני יודעת שאם אני לא יעשה כך וכך אז העונש שלי הוא כך וכך) ומצד יש לאדם את הרצון לבחור את סגנון החיים לשו כמו שהוא רוצה...
אני באמת מאמינה שהתורה היא ספר הדרכה לחיים שלי.. יש דבירם שנאי לא יודעת עד כמה אני צריכה לדקדק בהם, כי אם אני יקפיד יותר מדי על עניין מסויים ואני לא מתחברת אליו אז זה יגרום לי לעשות אותו ממש בלי כוונה, ולעיתים זה גם יגרר על שאר הדברים חוסר כוונה...
(אני יכולה להביא דוגמא על עצמי שאני לא לושבת חולצות 3/4, אבל אני כן מקפידה לברך ולהתפלל ולהיות צנועה גם מהפנימיות, וזה שאני לא הוכלת 3/4 כמו שמקובל וכמו שהרבה הולכים-זה לא מרגיש לי רע כי אני מחוברת ברוחניות שלי חזק יותר..)
השאלה שלי נוגעת בתחומים רבים, והייתי להכנס לפרט של שמירת נגיעה... אני יודע שיש איסור לגעת בבחורה למטרות כלשהן ויש את הציווי "לא תקרב אל אישה בנידאת טומאתה"-מן הסתם לציווי הזה יש משמעות גדולה שנחיה בדרך מסויימת, אבל האם אני מקום לתת לאנשים אחריות על מעשיהם במובן של יש מקום לאפשר נגיעה אבל אנשים יהיו צריכים לקחת אחריות על עצמם..אני מניחה שהתשובה היא שאנחננו אנשים ושיש לנו יצר שאנחנו לא יכולים לשלוט עליו לפעמים, אבל במקרים כאלו אני חושבת שאם בני אדם מגיעים למצב שהם עושים דבר אסור מאוד-אז הם צריכים לקחת על עצמם את האחריות... (בטח פה תבוא השאלה מה זה דבר אסור מאוד, ואיך כל בן-אדם יכול להחליט בעצמו...)
מצטערת עלאורך השאלה, אבל אני ממש אשמח שתעזר/ו לי בבלבול..
תשובה
שלום לך
אכן כל מה שכתוב בתורה שבכתב ובע"פ הוא קודש קודשים ומעבר לחובת הקיום זו גם זכות .וכי לאל שברא את כל העולמות והגלאקסיות יש אינטרס שנסבול ?.
יחד עם זאת אין זה אומר שאיננו בוחרים להיפך אחת מהגדרות היסוד של האדם להבדיל מבע"ח היא הבחירה ולכן ההלכה איננה מבטלת את עצם הבחירה החופשית אלא מציבה גבולות שבתוכם ניתן לבחור למשל בהלכות צניעות : צמוד -עד כמה? קצר -עד כמה? ציבעוני-עד כמה?
אדם יכול להיות "נבל ברשות התורה" אך הוא עדיין נבל
וכן אדם יכול ללכת על קצה גבול המותר ולהקל בכל ההלכות תוך כדי שהוא לוקח על עצמו אחריות שאם יטעה ייענש. וכל מה שהרחיקו חכמים הוא על-מנת לשמור על הבחירה שתהיה הוגנת . כותב רר' צדוק הכהן מלובלין שביום שאדם מפסיק לבחור אין לו מה לעשות בעולם והוא מת בין אם זה מצד שהוא צדיק כאליהו שכבר הכניע את היצר לטובה ובין אם הוא רשע שהכניע את היצר הטוב לרעה.
עניין הבחירה הוא כל כך מסובך עד כדי כך שהגמרא מספרת שרבי יוחנן בן זכאי שהיה מגדולי הצדיקים בכה לפני מותו ואמר שני דרכים לפני [ גן עדן וגהינם] ואיני יודע באיזו דרך מוליכים אותי. האם ההכרעה שלי להיכנע בזמן המרד בירושליים וחרבן הבית היתה נכונה או לו ?. [באמת לאחריו ר"ע קיבל הכרעה שונה- למרוד עד הסוף כי הבין שבגלל עומק ההתנגשות הרעיונית בין ישראל לרומא הם לא יסתפקו בפחות מהכרעה וכילוי של עם ישראל, ובאמת בסופו של דבר היהדות פוררה את רומא מבפנים ע"י הנצרות אבל זה כבר סיפור אחר..]
גם בעניני צניעות לא נראה לי שהיית רוצה להיות במקום אסתר המלכה כשהלכה להתחתן עם אחשוראש. וכי ידעה מראש שזה המעשה הנכון? ושבאמת בזכות עם ישראל ינצל? לעולם לא ידע האדם האם בחר נכון או שהיצר הטעה אותו.
לענין עולם הבא היו שרצו לומר כך כי התורה שבכתב לא הדגישה את זה ורק בבית שני עם החרבן זה הודגש, היו "משכילים " שטענו שהסיבה היא כי למדנו זאת מעמים אחרים בגלות . אך הרב קוק חולק על זה ואומר שאמנם בתורה זה לא הודגש אבל לא בגלל שזה לא היה קיים אלא כי לא היה בזה צורך כי הקשר עם האל היה מוחשי בבית המקדש וע"י הנביאים ורק לאחר החרבן נוצר הנתק בין האלוקות לעולם ולכן הודגש יותר המימד של עוה"ב - לפני כן לא היה צריך אותו כי הרגישו חלקים ממנו כבר כאן
בברכה
הרב אייל משה
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם