אמונה בשעת משבר

בס"ד


שלום לך,

הצטערתי לקרוא על התאונה ועל הכאב שלך. יהי רצון שה´ ינחם אותך ואת כל קרוביו של אותו נער (אני מבין מדברייך שהוא היה בערך בגילך), ושלא תדעו עוד צער.

ראי, איננו יודעים מדוע ה´ עושה את כל מה שהוא עושה. הנביא אומר "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי, נאום ה´". אבל ממקומות רבים בתורה וגם מחיי היומיום שלנו, אנו יודעים שה´ אוהב אותנו ורוצה בטובתנו. ה´ נתן לנו את החיים, את המשפחה, את החברים, את האוכל שאנו אוכלים, את האויר שאנחנו נושמים, ולמעלה מכל - את האפשרות לעשות טוב ולהתקרב אליו. במקומות רבים בתורה נאמר שמטרת כל התורה והמצוות היא "לטוב לך" (דברים ה,כט. ו,יח. ו,כד. י,יג). מכח כל הדברים האלה אנחנו נותנים אמון בו יתברך, שגם כאשר הוא עושה דברים שכואבים לנו, הוא מתכוון לטובתנו. אי אפשר לדעת בודאות, אבל אפשר לשער שהאדם שנלקח מן העולם סיים את התפקיד שהיה לו למלא כאן, וכעת הוא נמצא במקום החיים הנצחיים, שבו טוב לו מאוד.

האמון הזה אינו אמור לבטל את הצער ואת הכאב, כי אנחנו בני אדם ולא מלאכים, ואנחנו לא אמורים להתעלם מהרגשות שלנו. לכן זה בסדר גמור, ולפעמים אפילו מצוה, להתאבל ולחוש צער, או גם מבוכה וחוסר ביטחון. אבל ביחד עם זאת אנחנו צריכים להשתדל להתחזק באמונה (לא במקרה אמונה ואֵמון הם מאותו שורש) שה´ לא עזב אותנו, שדוקא בזמנים האלה הוא קרוב אלינו ומרחם עלינו יותר מתמיד, שהוא שומר עלינו באהבה ולכן אין ממה לפחד.

לא רק אנחנו מאמינים בה´, אלא גם הוא מאמין בנו: הוא מעמיד אותנו בנסיונות כיון שהוא מאמין בנו שנוכל להתמודד איתם ולצאת מהם עם קשר חזק יותר ועמוק יותר אליו. קשר שעמד בפני קשיים ומשברים הוא תמיד קשר עמוק יותר, כי אם אנחנו מאמינים בטוב ה´ ובאהבתו גם בתקופה של "הסתר פנים", זה מראה את עומק החיבור שלנו אליו. האמונה בטוב ה´ קשורה גם לאמונה בטוב שבחיים. לכן כדאי שתשתדלי לחזור אל החיים, לחזור אל החברות, ולעשות דברים שמשמחים אותך וגורמים לך הנאה. על זה נאמר "ובחרת בחיים".

כתבת שאת מרגישה צער על שאינך יכולה לבקש סליחה מאותו נער. אבל הרי אנחנו יודעים ומאמינים שנשמתו של האדם קיימת גם לאחר מותו, והנפטרים יודעים מה קורה בעולם הזה. לכן גם לאחר שהאדם הלך לעולמו אפשר ליישב איתו את ההדורים. וכך אומרת ההלכה (שולחן ערוך אורח חיים סימן תר"ו סעיף ב, ומשנה ברורה שם): "אם מת האיש שחטא לו, מביא עשרה בני אדם ומעמידם על קברו ואומר: ´חטאתי לא-לוהי ישראל ולפלוני זה שחטאתי לו ועשיתי לו כך וכך´. והם עונים ואומרים ´מחול לך, מחול לך מחול לך´´". אני ממליץ לך להתייעץ עם רב שאת מכירה (ממקום הלימודים וכדומה) איך לבצע את זה למעשה. יתכן שכדאי לך לחכות ליום השנה, שאז מן הסתם יעלו אנשים לקבר. אני חושב שאם תעשי זאת, תרגישי טוב יותר, נקייה מהמשקעים שהותירו היחסים ביניכם.

עוד דבר שאולי כדאי לך לעשות, הוא לקבל על עצמך קבלה טובה כלשהי, לא גדולה (אולי בתחום שמירת הלשון), ולכוון שהיא תהיה לעילוי נשמתו של אותו אדם. כך את עושה לו, וכמובן גם לעצמך, טובה נצחית שהיא גדולה הרבה יותר מכל מה שיכולת לתת לו בעולם הזה.

אחרון אחרון חביב: תפילה. הרי ה´ יתברך יודע אלו קשיים את עוברת. דברי איתו בשפה שלך, ספרי לו מה את מרגישה ובקשי ממנו שיעזור לך ויחזק אותך. אין מה להתבייש ממנו. דיבור עם ה´ אפילו 5 דקות ביום, יכול לחולל פלאות גם בגשמיות וגם ברוחניות.

לסיום אני מאחל לך שה´ יתברך ישפיע עלייך שפע של טוב שתראי ותרגישי שהוא טוב, ושתזכי לשמוח ולהתנחם מכל צער. אם את רוצה להגיב על התשובה, או לשתף אותנו במה שקורה איתך, תוכלי בשמחה לפנות אלינו שוב או אלי אישית למייל. תוכלי בשמחה גם לפנות לקו הפתוח שלנו (טל´ 1599-5000-54, ימים א-ה מהשעה 21:00 עד 01:00 בלילה. סודיות מובטחת).

כל טוב, חזקי ואמצי,

יוסף
yosefrez@gmail.com