שאלה
בזמן האחרון קרו המוון מקרי מוות ובכלל יש לא מעט אנשים שנפטרים כל יום אם זה ממחלות,אם זה מתאונות דרכים,אם זה מרצח,יש פוול סיבות..
לפני שנתיים בערך ילד מהשבט שלי נסע בבוקר באופנים לתפילה ונדרס,לפני גם בערך 2-3 הייתה מישהי ביישוב שלי שעשתה המווון שיעורי תורה וכל שבוע עשתה שיעורי תורה לנשים וילדים ופתאום יום אחד היא פשוט נהייתה חולה ולאחר כמה חודשים נפטרה ואפילו לא זכתה להיות בבת מצווה של הבת שלה שהייתה צריכה להיות באותו החודש ובסוף הבת מצווה נדחתה..יש עוד המוון מקרים שאנשים צדיקים פתאום ביום אחד נפטרים,בנאדם קם להתפלל מוקדם כוולה בן 13 מה כבר הוא עשה בחחים שלו שמגיע לו למות??כל הזמן אומרים שהכול לטובה,שהכול מלמעלה,איך בדיוק?!איך זה שילד בן 13 בולך לתפילה ונדרס בדרך זה לטובה??איך זה שמישהי שמלמדת ילדים הלכות וקוראת איתם תהילים נפטרת זה לטובה??איך? זה באמת באמת לא כזה נראה לטובה..אז למה לי להתפלל לרפואת אנשים אם כלכך הרבה אנשים שאני מתפללת לרפואתם נפטרים וכלום לא עוזר?!? איפה הרחמים על ילדה שמתייתמת בגיל 12?על 11 ילדים שנשארים לבד בלי אבא ובלי אימא?!איך ה' רחמן בדיוק??ביינתיים שום דבר פה לא נראה לי כרחמים..שמישהי ביום האזכרה של בעלה ואז אימא שלה נפטרת בדיוק באותו היום..שאיזה סוחבת בבטן שלה 9 חודשים תינוק ואב ביום אחד הוא פשוט מת לה בבטן בלי לתת לה את הצאנס לראות אותו,להתפלל עליו...מה לטובה פה??אין כאן שום טוב,מה טוב שגם הבנים שישלה חיים?!זה לא נס זה סתם ניסיון לנחם שלא עובד.. אני אשמח אם תסבירו לי את הנקודה הזו..
תשובה
שלום מתוקה.
איזו שאלות... הכי נוקב והכי קשה בעולם. הכי קשה בעולם.
אנחנו מתמודדים עם כ"כ הרבה רע בעולם הזה, כ"כ הרבה כאב, כ"כ הרבה עוולות ואי-צדק, וכמה שאנחנו רוצים להאמין שהכל לטובה אנחנו פשוט לא מצליחים.
איפה דיין אלמנות? איפה אבי יתומים? איפה א-ל אמונה ואין עוול?
היינו מוכנים לחיות עם שאלות על מעמד הר סיני, על אבולוציה, על חברה מעורבת... אבל דווקא בנושא הכי נוקב וחשוב - פשוט אין תשובות. ומי שאומר שכן - משקר.
לפעמים אפילו לא בא לנו להתפלל. התחושה היא שזה גם ככה לריק, גם ככה לא עוזר.
ואז מה נשאר לנו בעצם...?
אני חושבת שטמון פה עיקר גדול בעולם האמונה שלנו.
אמונה שהקב"ה הוא בורא טוב, אבל גם עושה רע. שגם כשקורה משהו נורא, משהו מזוויע - הוא שם, הוא חלק מהתמונה. הנטיה היא לפעמים להוציא אותו, לכעוס עליו, להתעלם ממנו. אבל במקרים האלה לומדים שאפשר לשמור על קשר עם הקב"ה ועדיין לכעוס עליו, לצעוק אליו, לצעוק עליו.
שמעתי פעם ממישהו שהיה מתפלל עם הרב גורן בימי כיפור, שכשהרב גורן היה מסיים לקרוא את ספר יונה הוא היה בוכה ואומר, אנחנו צריכים לצעוק על הקב"ה - איך חסת על נינוה, ולא חסת על מיליון וחצי ילדים?!
מבינה איזה מדהים זה? ביום כיפור, רגע לפני תפילת נעילה - ועדיין השאלה הנוקבת נשארת, אבל משאירה את הקב"ה בתוך התמונה: מנהלת איתו שיחה, דיאלוג.
ועוד משהו.
יש בעולם שלנו דין וחסד.
אפשר לצעוק על הדין - וממילא לשים את עצמך במקום הזה, של דין.
ואפשר גם להתפלל לחסד... אותה צרה, אותה מצוקה, אבל להפנות את האנרגיה לתפילה, לבקשה, ולא לכעס. לפעמים זה עובד וזה מדהים.
רבי יהודה הלוי כתב על הקב"ה - "ממך אליך אברח": לפעמים אנחנו רוצים לברוח מהקב"ה, לשים מאחור את האמונה ואת כל מה שחשבנו ושחינכו אותנו... ואנחנו בורחים ממנו הישר אל... זרועותיו הפתוחות.
יקרה, אני ממש רוצה לחזק את ידייך בתוך כל התחושות והמחשבות האלה, מקווה שבד בבד גם תראי בטוב ה´ ותרגישי איך הוא מאיר לך את הלב.
חיבוק גדול בינתיים,
ליאורה
leora.d.c@gmail.com