אמונה באלוקים לפי הרגש

לשחר, שלום רב,
כתבנו כמה קוים למחשבה בנושא, אתה מוזמן להעביר אותם לחברך:
ישנה מלכודת קטנה בשאלה שלך - שככל הנראה לא נתת לב אליה . אתה מבקש הסבר לכך שיש אלקים ע"פ הרגש - והדברים קצת סותרים משום ש"הסבר" הוא דבר שכלי, ואילו מה שנראה שאתה מחפש היא החוויה הרגשית.
משאלתך ניכר גם שאתה חי בסביבה דתית - אך לא חש הזדהות כל כך גדולה איתה, אתה אולי חושב שכך צריך להיות, ושבשכל אתה יודע שיש אלקים אבל אתה לא "מרגיש" אותו.
ולעצם הענין: אני יכול להפנות אותך למספר ספרים שכל אחד מהם מדבר מזוויתו הוא על האמונה - שאגב, איננה שכל ואינה רגש אלא ענין מהותי יותר עליון, אך התשובה והמפתח להצלחה נמצא בך! שים לב, שדבר שאתה אוהב אותו - אתה משקיע בו, ומאידך גיסא, דבר שאתה משקיע בו הרבה אתה מתחיל לאהוב ואז אתה חש סיפוק אמיתי - ולא משנה מה שזה יהיה. אם אתה רוצה באמת להרגיש את הקב"ה ולהאמין - עליך להשקיע יותר ולהתבונן במעשה המצוות ובתכנים של התורה. עליך לקיים את המצוות- לא רק כי אתה, כלשונך, "מוגדר דתי" - שאז הדברים הם נטולי רגש וחוויה ויוצרים סתירה פנימית, אלא "דע את אלקי אביך - ועבדהו". אם אתה באמת רוצה להרגיש, ולהיות אמיתי עם עצמך - עליך להשקיע - עליך להתבונן במה שאתה עושה. עליך ללמוד תורה לא רק מפני שזה "בבגרות" ולא רק מה ש"בחומר" - אלא ללמוד או לחפש את התכנים שבתורה שממלאים אותך חיים ועוצמה (באם תרצה הדרכה, נשמח להשיב לך) - ואז אט אט תרגיש את "אלוקי אביך". הלב יפתח ותרגיש כיצד הקב"ה מצוי בכל מקום - מנהיג אותך, מוביל אותך בחיוך לאן שאתה צריך להגיע- וגם מנסה אותך - בכדי להוציא ממך כוחות שאתה אפילו לא מאמין שהם קימים בך. תרשה לי לומר לך משל: זוג התחתן. אם כל צד ישאל את עצמו: כיצד אני אוהב יותר את השני? כיצד אני ארגיש אותו יותר? . אם בנקודה זו כל אחד מבני הזוג יתבע לעצמו וימתין למחוות של הזולת, אני חותם לך, שבית כזה יתפורר, ואם לא, אז הוא כעומד על כרעי תרנגולת. אבל אם כל אחד מבני הזוג ישקיע בשני, הבעל יקנה מתנה לאשתו, לא רק כדי להראות לה שהיא "בסדר" ושהוא יוגדר כ"בעל טוב", אלא יתן כי הוא רוצה לתת, כי הוא רוצה להתחבר, אז הבית יראה אחרת לחלוטין והדבר יגרור מצד אשתו הענקה, נתינה וכדו'.
כדי להרגיש צריך להיות מחובר, וכדי להיות מחובר צריך להשקיע. וכאן אף אחד לא יכול לרמות את עצמו אם הוא באמת משקיע או שהוא "נסחב עם החיים". לפעמים הצעד הראשון קשה - אבל “גם דרך של אלפי קילומטרים מתחילה מצעד קטן" - ואז, כשמפתחים גם את רגש האמונה - מגיעים להכרה - שהאמונה איננה לא שכל ולא רגש - ולא דבר שזר לאדם, אלא זה הדבר הפנימי ביותר שבו - ושאין חיים וחיות אמיתי של שמחה, של יציבות, של תכלית, של בטחון ללא אמונה.
אתה בטח יודע שאמונה ואמנות - הם מאותו שורש א.מ.ן. ולא בִּכְדִי, משום שכמו שהאָמָן מבטא ביצירה שלו, אם זה שירה, ציור וכדו', את האמת הפנימית שמצויה בו, כך האמונה מבטאת את עומק העומקים שבנו, היא הנשמה. אך צריך לזכור - אמונה תמיד צריכה ביטוי מעשי - הן שכלי, הן רגשי והן מעשי. זה כמו שאם אתה רוצה ידידות וחברות אמת עם מישהו - אתה תתנהג בצורה ובאופן שיתן לו לחוש שאתם מחוברים - ואם תעליב אותו בהתנהגות מסוימת ואח"כ תגיד לו ש"בלב אתה אוהב אותו" - זה לא כ"כ ישפיע עליו - הוא הדין ביחס לקב"ה אם רוצים להרגיש מחוברים אליו באמת. אתה צריך להזדהות באמת עם רצונותיו - ולעבוד חזק לטפח את הקשר, בשכל, ברגש ובמעשה. מעצם שאלתך - רואים שאתה אדם שאכפת לו - ושיש בו חוש מפותח לרצות לחוות אמת פנימית, שזוהי תכונה עם פוטנציאל גדול - אתה לא מסתפק בידיעה שיש אלוקים אלא אתה רוצה גם לחוות אותו, לחוש אותו. אז קדימה ידידי היקר - תעמיק בספרים, במצוות - ובכל המעשים שאתה עושה, אל תתן לשום דבר לעבור על ידך - תשתדל להתחבר לאמת הזאת - חפש אותה, משום שמובטח לך שתמצא אותה - וכשתמצא אותה, תחוש כמה חיים ושמחה, בטחון ויציבות, אמת ועוצמה היא מקנה.
לסיום, אספר לך סיפור יפה הנוגע לעניננו: מספרים שאדם אחד שלח את בנו לישיבה ללמוד תורה - לאחר מספר שנים חזר הבן לביתו. כשנשאל הבן ע"י האב מה למד בשנים הללו - ענה לו הבן "למדתי שיש אלוקים". אמר לו האב "וכי בשביל זה הייתָ צריך כל כך הרבה שנים - הלא את זה אפי' המשרתת יודעת" - ותוך כדי כך קרא האב למשרתת ושאל אותה: “אמרי לי, האם יש אלוקים?" ענתה לו המשרתת "בוודאי" - ואז חזר האב ושאל את הבן "ומה יש לך לומר על כך? הנה גם המשרתת אומרת שיש אלוקים?". ענה לו הבן: "אבא, היא אומרת, אני יודע" - דומה לי שהרעיון העולה מהסיפור משקף את האמור לעיל, א"כ חזק ואמץ, ידידי היקר - אם תחפש ותשתדל באמת - אני בטוח שתצליח במשימתך.
כל טוב
יהודה, חברים מקשיבים
נ.ב יתכן שלא הבנתי מספיק את שאלתך. אם התשובה לא עונה מספיק על מה שהתכוונת לשאול אתה מוזמן לשלוח לנו שנית.