שאלה
שלום,
רציתי לשאול בעניין מנהיג שחטא חטא אישי או כלפי הציבור אותו משרת. עד היכן הציבור נותן בו אמון חזרה (אפשרות לתקן/לחזור בתשובה)? כוונתי אינה לתשובה לסוגיה אלא ללמקורות לדון. היחס בין חטא דוד ושאול שמחד נגזרה ממנו מלכותו ומהשני לו.
אם אמנה יש הפרש הין אמון כזה לבין אמון האדם בתשובת עצמו, מדוע איננו מבקשים לאותו דבר מצד הציבור?
נספח לשאלה היא מניין כלל הרעיון לאחריות אדמנסטרטיבית שבו גם אם אין האחראי אחראי על הליקויים שהתרחשו תחת פיקודו ופעל כמידת הצורך המצופה ממנו, לעיתים אנו מצפים ממנו ליטול אחריות ולתקן ואז לעזוב. האם יש תקדים לכך בתנך/יהדות?
תשובה
שלום וברכה
בכתב העת האחרון של צהר ישנו מאמר של הרב זולדן הי"ו על חייל שאין לו אמון במפקדיו. אני מציע לקרוא את המאמר שם, כיוון שהוא חשוב מאוד.
לגבי אחריות כללית, יש יסודות רבים כאלה.
א. כל מי שבידו למחות ולא מחה.
ב. הרמב"ן על אחריותו של דוד למפקד (במדבר טז, כא).
ג. "גם בי התאנף ד' בגללכם לאמור..." והפירושים השונים שם.
ד. יש המבארים כך את התלות של רוצח בשגגה במות הכהן הגדול, האחראי על כך שרצח היה בזמנו.
ה. אולי כך אליהו בבקשו למות בשל אי הצלחתו לשנות את האומה (יש הסברים שונים).
ועוד ועוד
כל טוב
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם