שאלה
בס"ד
אני לומדת זה השנה השניה באולפנה שאחד העקרונות שלה הוא אמון.
הבעיה היא שכבר מאמצע שנה שעברה הגעתי למסקנה שזה לא ממש נכון משום שהמדריכות מספרות דברים שאני מספרת להם למנהל/למחנכת/לכל מי שהם מוצאות לנכון.
אני מספרת להם דברים אישים שקשורים אלי בלבד והם מעבירות את הדברים אלה, בטענה שזה מה שיעזור לי וזה תפקידם.
לא פעם אנחנו רבות עם אין בכך לשון הרע וכו'.
הם טענות שאם רוצות רק לעזור לי וזה דרכם, ואני טוענת שזה בגדר לשון הרע גמור
(בהתחשב בעובדה שאני גם מבקשת שהם לא יעבירו את מה שאני מספרת...)
וכן האם עצם הענין שבזמן שאני מספרת להם את הדברים אני מודעת שכנראה אם יעבירו את הדברים פותר אותם מדיבור לשון הרע?
רציתי לדעת מה דעת ההלכה בענין?
(אשמח אם זה יתאפשר במהירות כי זה אחד המוקדים לסיכסוכים גדולים שלי עם מדריכותי, וחבל!)
תודה!!!
האימל שלי כרגע לא תקין אז אשמח אם תפרסמו את השאלה והתשובה באתר.
תשובה
שלומות
אין בכך איסור לשון הרע אם הם מספרות לך מראש שכך הן נוהגות , אולם את רשאית לבקש ממנה שלא לספר ולהתנות את שיחתכן בכך , אם היא לא הייתה מיידעת אותך על הדיווח , הרי שהיה מקום לשקול אם הדבר מותר, בכל מקרה , אני מניח שכוונתן של המדריכות היא לטובה וראוי שתסבירי להן שהבסיס לכל האמון ביניכן הוא שהדברים ישארו ביניכם.
רק במקרים קיצוניים , מוצדק שהמדריכות תספרנה, ואם הן חושבותשהן צריכות להיוועץ איזה עצה לתת לך , הן תוכלנה להתייעץ בלי שם.
בברכה
שי
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם