שאלה
שלום, השאלה שלי קצת מוזרה אבל אני צריכה תשובה בלי שישפטו אותי על מעשי העבר....
הרב, אני עומדת להתחתן ב"ה בעוד שבועיים וכבר המון זמן יש לי אבן ענקית שיושבת על הלב בקשר לכנות עם החתן שלי, אני אסביר:
לפני שהכרתי את חתני התנסיתי במשך תקופה ארוכה בחוויה מינית לא רגילה שאני מאוד מאוד מתחרטת עליה, עכשו שאנחנו מתחתנים, אני רוצה להתחיל מחדש, לבנות בית יהודי אמיתי וטוב שמבוסס על אמת ואמון ואני לא יודעת האם לספר לחתן על כך (יהיו לו מחשבות עלי כל החיים, וזוהי תדמית שאני דווקא רוצה להפטר ממנה) ואם כן- מתי לספר? לפני החתונה או להמתין לשעת כושר לאחר החתונה ואז לספר?
שמעתי דיעה אחת שלא צריך לספר כל החיים- יש לזה בסיס?
סליחה על השאלה המוזרה, תודה על תשובה מהירה ע"מ שאוכל להחליט ולהגיע לחתונה בלב שלם שאני מטפלת בבעיה (גם אם התשובה תהיה שלא לספר לו לעולם)
אם זה עוזר- עפ"י ההכרות שלי איתו אני חושבת שהוא "יסלח" לי על זה ולא יגיב בצורה קיצונית כי הוא בחור נורא עדין אבל דווקא בגלל זה אני מפחדת לפגוע בו או שכל החיים זה יישב לו בראש ויפריע...
תשובה
אם כבר הגעתם שבועיים לפני החתונה, ולא ספרת- אל תספרי. אם היתה זו עובדה אשר משפיעה על העתיד (התנהגות אשר נמשכת, נטילת תרופות באופן קבוע, מחלה גופנית או נפשית אשר עלולה להתפרץ שוב) היה עלייך לספר. מכיון שזה דבר שקשור רק לעבר- אין את צריכה לספר. חז"ל לומדים מן הפסוק "אשרי נשוי פשע, כסוי חטאה" כי אל לאדם לספר לאחרים על עבירות שעבר. אני חושב שבמקרה שלך, אם התנתקת באופן מוחלט ממעשים לא נאים שעשית, והחלטת כי לא תשובי עליהם- אין עליך לספר. גם לא אחרי החתונה!!!!
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם