אמא מדברת אליי בטונים לא נעימים

שלום לך יקרה!
קודם כל אני חייבת להודות שעושה רושם שיש לי עסק עם בחורה ברמת בגרות מעל הממוצע לבנות גילך, התהליך שאת העוברת והרצון לדאוג שאף אחד לא ייפגע מדהים!
אני מבינה מדברייך שעובר על אמא שלך תקופה לא פשוטה שלא בהכרח קשורה אלייך.
אמא שלך היא זו שאחראית על קיומך פה בעולם, ושום דבר ממה שיש לך עכשיו מהדברים שאת הכי אוהבת בעצמך ועד הדברים שאת הכי פחות אוהבת בך לא היו לולא היא הביאה אותך לעולם. סיבה זו מספיקה לנו בשביל להבין את גודל הכרת הטוב שאנו חייבים להורים שלנו.
בגיל שאת נמצאת, גיל ההתבגרות, ובטח תוך כדי התהליך של החזרה בתשובה שלך, בוודאי יצא לך לא פעם לנתח מעשים שלך או של אחרים. להכיר את עצמך מכל מיני זוויות ולהיות מודעת לעצמך.
זה דבר מדהים והוא מאוד משמעותי בתהליך ההתבגרות שלך.
אבל הדבר הזה לא יכול להיכנס ולהיות נוכח בתחום של ההורים שלנו.
אנו לא פסיכולוגים של ההורים שלנו ואנו לא השופטים בבית המשפט החורצים את דינם, אנחנו הילדים שלהם ועד 120 אנו מחויבים לכבדם.
האם זה קל?
בד"כ זה קשה.
כיוון שאני לא מכירה אותך ואת הדינמיקה המשפחתית אין לי ממש קצה חוט מה בדיוק להמליץ לך לעשות. נשמע שאת עצמך לא קשורה למה שעובר עליה ורק סופגת את ה"יציאות" האלה. אולי כדאי שתנסי לדבר איתה ברגע של נחת, (אם יש כזה דבר...) ולהסביר לה מה את מרגישה ושקשה לך שהיא מתפרצת עלייך. אם הדיבור קשה, אז אולי לכתוב מכתב או לדבר עם גורם שלישי כמו אבא או אח/ות שיעשו את השיחה הזו עבורך, מי יודע אולי זה יכול לעזור.
מעבר לכך, נראה לי שגם אם השיחה או המכתב לא יעזרו, יש לך יכולת לשפר את הרגשתך.
אנחנו נוטים להיפגע מדברים שבאים עלינו בהפתעה- מישהו צועק עלינו, מישהו מגיב בכפיות טובה וכדומה.
נסי לדמיין לעצמך כל מיני מקרים כאלו עם אמא שלך, כך שכשאר הם יגיעו הכעס והפגיעה יהיו פחות כואבים. כשאמא שלך תתפרץ עלייך בפעם הבאה יהיה לך פנאי להגיד לעצמך- "היא לא באמת מתכוונת לצעוק עליי, אני אוהבת אותה ואני רוצה בטובתה" (את יכולה לנסח לך משפט משלך שמרגיע אותך ושומר על כובדה של אימך). גם אם נראה לך שזה מעצבן את אמא שלך שאת רגועה, תזכרי לעצמך שאם היית מגיבה בכעס זה היה נגמר הרבה יותר גרוע, כך שזה הרע במיעוטו..
בהצלחה רבה!
מועדים לשמחה ושבוע טוב!
תמר
Tomight100@gmail.com