אמא לא מקבלת את ההתחזקות שלי

שלום לך.
קודם כל, לפני התשובה עצמה, אני רוצה לומר לך שניסחת את שאלתך בצורה בוגרת ואחראית, דבר שהוא יפה מאוד. גם נושא השאלה הוא נושא חשוב וכל הכבוד על הבירור הרציני של העניין.
ולתשובה עצמה – לפי מה שאת מתארת את נמצאת באותו מצב כמו הרבה בני נוער, מצב שבו, תודות להשקעת ההורים בנו, אנחנו מתחזקים ונהיים ´גדולים´ יותר מההורים. זה מצב בריא והגיוני. את השנים שאני הקדשתי ללימוד תורה אבא שלי נאלץ להקדיש לפרנסה ולא בגלל שהוא כבר היה נשוי. מתבקש שאדע יותר ממנו. כמובן, כפי שאת אומרת, יש למבוגרים יותר ניסיון חיים, הרבה דברים שאנחנו, כצעירים, לא מסוגלים עדיין להבין וכו´, אבל בכל זאת, מבחינה תורנית, להרבה בני נוער נוצר פתאום ´יתרון´ על ההורים ונוצרה בעיה כיצד לגשר על הפער הזה.
קודם כל, חשוב לזכור שמה שיש לך מבחינה תורנית זה תודות להורייך. כמובן, את חייבת בכבודם בכל מקרה, אבל וודאי שכבוד זה יגדל כאשר תביני שזה שלמדת, התפתחת וכו´, זה בגלל שהם נתנו לך תשתית כלכלית, השקיעו בחינוכך ובעצם ´גרמו´ לך להיות מסוגלת ליותר ממה שהם היו מסוגלים. כמעט בטוח שהורייך לא קיבלו מהוריהם את מה שאת קיבלת מהורייך. חשוב לזכור את זה ולכבד אותם על זה. הגישה בכבוד היא בסיס לכל העניין.
עוד דבר שחשוב לזכור הוא שצריך להיות חכמים מספיק לדעת על מה להתווכח. אפשר להתווכח על כל דבר, אבל בשורה התחתונה לא כל התורה שווה. יש בתורה דברי תורה ודברי חכמים, מצוות דרבנות, חומרות וכו´ וכו´. אם הורייך לא מוכנים שכל האוכל בבית יהיה בד"ץ הדיון הוא שונה לגמרי מאשר אם הם לא מוכנים להרשות לך לשמור על איזו הלכה בהלכות שבת שלמדת והם לא מודעים אליה. צריך לזכור תמיד על מה באים לדבר ולחשוב האם נכון לבקש את זה או שכדאי (אם זה מותר) לוותר בתחום מסוים כדי ´להרוויח´ תחום אחר וגם אם לבקש אז איך לבקש – האם להסביר שזה ´קו אדום´ או לומר שזו אפשרות רצויה אבל. . .
הדבר השלישי הנחוץ לגישור, לפי דעתי, הוא ההבנה של התהליך. תנסי, אם זה אפשרי, לשבת פעם עם אימך בלי קשר לשום ויכוח שהוא, לשום נושא מסוים, ולומר לה בצורה הכי פשוטה וישירה את מה שאמרת לי ואולי גם לשלב את מה שכתבתי לך. אני חושב, אפילו אם היא לא תסכים איתך בגלוי, שאם תאמרי לה שיש לך סדרי עדיפויות שונים משלה, שאת מעריכה ומוקירה אותה על כל מה שהיא נתנה לך כולל האפשרות לגדול ולהתפתח וכן רוצה באמת לשמוע מניסיון החיים שלה, אני חשוב שאם תאמרי לה את כל הדברים האלה יהיה לה קל יותר להבין אותך. היא תגלה שאת בוגרת ואחראית.
ויש עוד משהו שאולי כדאי לכתוב לך ואולי אפילו כדאי שתאמרי לה. התקדמות הדורות זה על גבי זה תלויה בשני תהליכים, השימור וההשתנות. ההשתנות מובנת – בלי שדור יהיה שונה מקודמו, יעיז אחרת, יחשוב אחרת, לא תהיה התקדמות. מה שחשוב להבין הוא שגם השימור נחוץ, כי אם דור מעיז יותר מדי הוא עלול לאבד את דרכו. בשנים הראשונות מטבע הדברים ההורים עוסקים בשימור ילדם. עוזרים לו להבין מה אפשר לחשוב ומה לא, מה לנסות ומה לא. השלב השני, השלב בו הילד מתפתח יותר, הוא שלב שקשה להרבה מאוד הורים (את מכירה את השיר ´עוף גוזל´?). קשה להורה להבין שעוברים עכשיו לתהליך אחר, תהליך של שינוי, תהליך שבו הילד בונה את האישיות שלו ושהאישיות הזו עומדת להיות שונה משל ההורה כי הדורות שונים זה מזה ואבוי לנו אם הם יהיו זהים, ולא רק מבחינה דתית. צריך להבין את התהליך הזה ו´להרשות´ לו להתרחש, מתוך איזון עדין בין שני התהליכים ובין שני הדורות, כי כמובן, תמיד יש ערך לשני הערכים, לשימור ולהתחדשות.
אני מקווה שהתשובה ענתה לשאלה. אם לא וגם אם כן, תמיד אפשר לשאול שוב שאלה זו או אחרת.
להשתמע,
יהונתן,
yehonatan@makshivim.org.il