אם המצוות משמחות אז מה הגדולה של מי שמקיים אותן?

שלום לך,
הפסוקים שהבאת אכן מלמדים על השמחה במצוות, וכמובן שזה נכון - קיום מצוות יכול וצריך לשמח את האדם. אבל עלינו לדעת שאסור שהשמחה תהיה התנאי לקיום המצוות. אנו מקיימים מצוות מפני שזו אמת שניתנה לנו על ידי בורא העולם, כך ציווה אותנו ה'. וכמו שיש לעולם הטבע חוקים, כך גם לעולם הרוחני יש חוקים שצריך לשמור אותם. לכן אנו שומרים על מצוה שאיננו מבינים טעמה, בדיוק כמו מצוה שאנו מבינים אותה יותר, כי זה לא מתחיל מההבנה או מהשמחה שלנו.
כמובן שהמצוות לא ניתנו 'סתם', אלא "לטוב לנו כל הימים" (דברים ו,כד) - קיום המצוות הוא הדבר הנכון והטוב ביותר עבור האדם, אבל גם כשהאדם לא מרגיש נעימות ושמחה באיזו מצוה, עליו לעשותה.

שאלת מה הגדולה באהבה, הרי זה משמח ומושך?
אנו יודעים, למשל, שמי שמקיים מצוות זוכה לשכר בעולם-הבא. אף על פי כן, מי שמקיים מצוות כדי לזכות לעולם הבא, זו אינה מדריגה גבוהה, וחז"ל קוראים לה "לא לשמה". כמובן שעדיף כך מאשר כלום, ו"מתוך שלא לשמה יבוא לשמה", אך זו לא המעלה העליונה- שהיא עבודת ה' מאהבה .
אדם שהגיע למדרגה שהוא עובד את ה' מאהבה, אמנם גם הוא יודע שיש עולם-הבא, אבל מה שגורם לו לקיים את המצוה זה לא העוה"ב אלא אהבת-ה'. מרוב שהוא אוהב את ה' הוא רוצה לעשות רצונו, והוא לא מכוון לשכר של העוה"ב, למרות שהוא יודע שזה קיים.
כך גם לגבי שאלתך - העובד מאהבה גם שמח במצוות, אבל הוא לא מקיימן מפני ההנאה שנגרמת לו אלא מפני אהבת-ה'.

יש לדעת, שלא תמיד מרגישים שמחה בכל מצוה. לפעמים אפילו קשה לעשות איזו מצוה וצריך להתאמץ ולהתגבר כדי לעשותה. זה תלוי באיזו מצוה מדובר, ובעיקר - באיזה אדם מדובר. יש אדם שעבודת ה' היא בינתיים קשה עליו ונראית לו כעוֹל וכמשא. ככל שמתקדמים ולומדים, מכירים בשלמות של המצוות, וכמה שהן מרוממות את האדם ומוסיפות לו. דוד המלך, בתהלים, אמר שהמצוות משמחות כי זו האמת, אבל לא כל אדם נמצא במדרגה הזו. ועוד, שאפילו לצדיקים יכול להיות נסיון, שאז הם צריכים להתאמץ ולעבוד קשה כדי לעמוד בו.
דרך לימוד תורה ואמונה, דרך תפילה וקיום המצוות - מתעלים עוד ועוד, ומתמלאים יותר ויותר, עד שגם זוכים להרגשה של "טעמו וראו כי טוב ה'".
בהצלחה ובשמחה,
יוני, חברים מקשיבים