אם הדתיים יעלו לארץ – מי ימנע שם את ההתבוללות?

שלום וברכה,
שאלת שאלה מאוד יפה, וכדברייך כבדת משקל. אין לי ניסיון בשאלות בעלי מימד אחריות לאומית כמו זו, ולכן אכתוב בזהירות מה שנראה לי, וכל הגולשים מוזמנים להצטרף לדיון.
ראשית אני רוצה לומר שבמישור המעשי, אני לא בטוח שאם קהילה שלמה תישאר בחו"ל היא תוכל לפעול כ[קהילה] למניעת התבוללות. זה נשמע טוב על הנייר, אבל המציאות היא שבדרך כלל רק אנשים מעטים, אלה שהם בעלי כישרון או 'משוגעים לדבר' יפעלו בעניין.
וביחס לאותם אנשים, איני פוסק אבל ההשערה שלי היא שיהיה להם מותר להיות בחו"ל לצורך העניין, כי זו מצוה גדולה, כשם שלצרכי חינוך מותר להיות בחו"ל.
אבל, מה שכתבתי עד עכשיו בעצם 'בורח' מההתמודדות העקרונית. השאלה הערכית במקומה עומדת - אם המציאות תהיה כזו שהישארות של קהילה שלמה עשויה למנוע בצורה רצינית התבוללות, האם יש לוותר על העליה?
התחושה שלי היא שנכון יותר שאותה קהילה תעלה. למה הדבר דומה? לשאלה האם נכון שכל הרופאים יאכלו בקביעות אוכל שאינו בריא, וזאת כדי לרפא חולים. אם הם יעשו כך, הם עצמם יחלו בסוף.
ארץ ישראל היא אויר לנשימה לעם ישראל, צינור החיים. זהו מקום השראת השכינה. אי אפשר לחיות בצורה שבה מנותקים בצורה קבועה וממוסדת ממקור החיים, כדי להציל אחרים.
אז למה אדם פרטי כן יכול להיות בחו"ל לצורך מצוה גדולה? מה ההבדל בין אדם פרטי לבין קהילה שלמה? אדם פרטי שנמצא בחו"ל לשליחות מסויימת, ממשיך להיות קשור לארץ ישראל. הוא לא מקים שם מפעלים ולא בונה ישובים. הרב קוק כותב שאדם שגר בחו"ל וממשיל לחשוב על הארץ נשאר קשור איכשהו לצינור החיים. אבל קהילה שלמה שתבסס שם את החיים שלה, תתנתק בסופו של דבר. ההתבוללות היא תוצאה ישירה של החיים בחו"ל, אלו הן לא שתי בעיות נפרדות.
כתבתי קצת בקיצור מקוצר הזמן,
בשורות טובות
יעקב,
yaakov@makshivim.org.il