שאלה
בסיעתא דשמיא.
כבוד הרב שלום רב!
אני רוצה להקדים לפני השאלה כמה דברים:
1. אני לא פמיניסטית ולא חושבת שהתורה שובניסטית או נגד האשה. אני שמחה בזכות שניתנה לי להיות אישה יהודיה דתיה.
2. אני לא רוצה לקבל את התשובה שאולי נוח לי יותר לשמוע, אני באמת רוצה לדעת מה דעת הרב בעניין ומה הדעה הרווחת בעניין בקרב גדולי היהדות והגמרא.
שאלתי מתיחסת למשפט ממסכת אבות "אל תרבה שיחה עם האישה". מכיוון שמפרשים "באישתו, קל וחומר באשת חברו", רציתי לדעת איך זה מסתדר עם בניית הבית היהודי שמושתת על שותפות ואהבה בין בני הזוג? האם באמת הכוונה היא לא לדבר הרבה עם אשתו? ככה בונים קשר וזוגיות?
קראתי פירוש של רב שאיני זוכרת את שמו על משפט זה. שם נאמר שמכיוון שהאישה מייצגת את החומריות והגבר את הרוחניות, לא רצו שתמשוך אותו האישה לחומריות. למה הכוונה? האם הנשים פחות רוחניות?
תמיד הסבירו לי בשנות האולפנה, שמברכים ,ברוך...שלא עשני אישה" מכיוון שלנשים יש פחות מצוות. ולמה יש פחות מצוות? מכיוון שעולמה הרוחני והאמוני כבר שלם יותר משל הגבר ועל כן היא נזקקת לפחות מצוות. האם זה ההסבר המקובל? ואם כן, איך זה מסתדר עם הגישה שהאישה חומרית?
שמעתי שלאישה יש פחות מצוות מאותה סיבה שלילד קטן יש פחות מצוות, מכיוון שהוא פחות מבין. האומנם זה ההסבר?
ועוד, מדוע האישה אסורה להעיד? תמיד חשבתי שזאת מפני שהיא רגשנית יותר ולכן פחות אובייקטיבית, אך נאמר לי שזה לא כך ולשים לב באיזה "חבורה" נמצאת האישה באיסור זה, יחד עם כל השפלים שבעם ישראל.
ועוד, מסכת קידושין פותחת ב"האישה נקנית...". המשך המסכת מדבר על "הבהמה נקנית" ושאר קניינים. האין זה סוג השוואה מעט מזעזע?
אני שואלת זאת דווקא מכיוון שאני מאמינה בלב שלם בזכותן של הנשים ובשליחותן בעם ישראל. אין לי ח"ו רגשות נחיתות, זה לא נובע מזה. פשוט בבת אחת העלו לפני את כל הדברים שכתבתי ולצערי נותרתי ללא מענה. נאמר לי שאכן הדעה הרווחת בגמרא היא שהאישה היא דרגה מתחת לגבר, מבינה פחות וחומרית יותר. קשה לי עם זה וליבי אומר לי שקשה לי להסתפק בכך והיתי שמחה לדעת יותר.
מצטערת על האירוך, אשמח אם תוכל להקדיש זמן ולפרוש לפני גם מקורות/סיפורים ושאר דברים שיעזרו לי בעניין.
אם זה עוזר, אני כבר סיימתי את שנות האולפנה ונמצאת בגיל בו חתונה נמצאת באופק (בעז"ה) ולכן זה מטריד אותי יותר.
תודה מראש, וש
תשובה
שלום רב
הרבית לשאול ובצדק ואינני יכול להאריך במענה לכל השאלות ואסתפק באחת מהן.פירושים רבים נאמרו על האימרה המופיעה במשנה ואומרת לא להרבות בשיחה.מכל מקום כבר כתב החזון איש שלא נאמרו הדברים בכל הנוגע לדבור בין איש לאשתו המיועד לפתח ולטפח את הקשר ביניהם שהוא רצוי ונחוץ ואבוי למי שאינו נוהג בווכך למדנו אצל כל גדולי ישראל.קרוב לומר שהתכונו לדבורים בטלים או טפלים וטעם האיסור הוא משום ביטול תורה וכן כתבו כמה מן המפרשים.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם