שאלה
בס"ד
שלום כבוד הרב
לאחר עיון בסיפורם של אליהו הנביא ואלישע תלמידו
קטע אחד מאוד משך את עניי והוא כשאליהו הנביא מוסר את אדרתו לאלישע .
אלישע לא למד תורה (בכולל) ולא עסק במצווה אלא חרש את האדמה
וכשביקש אליהו הנביא את אלישע לבוא תחתיו ביקש אלישע לנשק לאביו את אימו שזה מראה על אדם שלא התבודד
אלה מאוד היה מעורב (כנראה) בחיי חברה
מה עלינו ללמוד מהסיפור הזה ?
האם הצורך בלימוד מתמיד כמו "והגיתה בו יומם וליל"
הוא לא נכון ?
האם רק אנשים גדולים יכולים להתערבב בחברה ולהקבל רוח קודש או שזה רצון ה' על כולנו ?
האם יש ספרות שעוסקת בנושא הזה?
תודה
תשובה
שלום
רוח הקודש שורה על אדם נורמאלי ולא על מי שפורש מחיי הקודש בעולם הזה כמו הקתולים, האיסיים ודומיהם.
כמובן אותו אדם צריך להיות גם חכם, גיבור ועשיר, ובעל מידות ישרות.
עיין גמ' שבת דף ל ודף צב, מורה נבוכים חל"ב פרק לב.
משה אכן פרש מאשתו אך לא עשה זאת מתוך סלידה מהחיים.
כל טוב