שאלה
בס"ד
כבוד הרב,
שלום.
כבר כמה זמן שאני מרגישה רע מאוד. הייתי דתייה מאוד ועזבתי, ועכשיו התחלתי לחזור.
מרוב הריחוק שהיה לי מאלוקים, כבר איבדתי את הרגש הפנימי והחיבור עם אלוקים. ובכלל, כבר קשה לי לתפוס אותו כמובן מאליו. זה נשמע רע, אבל אלוקים נתפס בעיני כאדם כל יכול, ואני מתייסרת בהתאם לתפיסה הזאת. היה לי איזה כמה ימים שבכיתי בכי היסטרי על זה שאלוקים לבד בחושך, על זה שהוא בודד, על זה שהוא היה פה תמיד, ותמיד ימשיך להיות פה, זה נשמע לי מבאס מבחינתו. אני יודעת שזה נשמע הזוי, זה מפחיד אותי וגורם לי צער רציני. אין לי מושג אם זו תופעה מוכרת, אבל זה פתאום נראה לי כל כך מתבקש לחשוב ככה. אני לא יכולה יותר, יש התייחסות לזה בתורה? או בכלל?
תודה רבה על ההקשבה.
א'.
תשובה
לשואלת שלום רב.
הדרך היא תורה ותפילה ועוד משהו.
1. אכן מה זה אלוקים זה זאת שאלה ארוכה שמצריכה לימוד רב. תלמדי הרבה בנושא, תלכי לשיעורים (או תשמעי שיעורים מוקלטים), תקראי ספרי אמונה, וככל שתעמיקי יותר, תביני יותר ויתחזק הקשר והחיבור איתו.
2. תפילה. בדיוק בגלל זה לימדונו חז"ל שהדרך הנכונה להתפלל מורכבת משבח, בקשה והודאה. כלומר בתפילה אנו לא רק מבקשים מה' דברים, אלא אנו קודם כל מרבים להתפלל בשבחו של הקב"ה. בכך אנו מפנימים את גדולתו של ה', ומתמלאים ברגשות הראויים, אהבה, יראה, הבנה עמוקה של גדולתו מול קטנותנו וממילא מתמלאים בטחון בה' כיון שעם כל גדולתו הוא אוהב אותנו ורוצה בנו. לכן התפילה פותחת בפסוקי דזימרא, שהם כולם מזמורי תהלים שמלאים בשבחים שונים כלפי הקב"ה. תתרגלי להתפלל אותם ולאומרם לאט ובנחת תוך שימת לב רבה לתוכן של כל מזמור ומזמור, ולאומרו מכוונה מכל הלב.
מלבד זה אפשר כמובן להוסיף ולומר מזמורי תהלים נוספים, ובכלל להתרגל לפנות אליו ולהתפלל אליו כמה שיותר.
3. ונקודה אחרונה. עבודת ה' צריכה להיות בשמחה. בלי לחץ וכעס, בלי עצב, מתוך הרגשה של שלמות בה', אהבה רבה ושמחה. לכן אל תבכי ואל תתעסקי במחשבתך בדברים המביאים אותך לידי בכי. ואם באה לך עצבות ממשהו, תסיחי דעתך ממנו ותחשבי על משהו אחר, תתפללי לה', ותשמחי.
בברכה
אפי קיציס