שאלה
סבל.
יש כל כך הרבה סבל בעולם.
כל כך כל כך הקרבה. אי אפשר אפילו לתפוס כמה בראש שלנו.
ואני יודעת שיש אלוקים. מה זה אלוקים, אני לא יודעת.
אבל אומרים שהוא יודע הכל.
רואה הכל.
עושה הכל.
והוא רואה את כל הסבל. כל כך הרבה סבל.
וממשיך הלאה.
קל חנון ורחום, אומרים.
אז אומרים, וילדים קטנים רעבים. תינוקות בוכים. אדם בודד, אישה עצובה, ילדה שאין לה חברות.
והוא רואה. והוא יודע ושומע.
והעולם רע.
יש הרבה טוב. נכון. אני רואה כל כך הרבה טוב, יש לי הרבה על מה להודות. אבל יש גם כאלה שאין להם, פשוט אין להם כלום. וגם אני, גם אני סובלת, ולא מבינה איך אפשר לראות את הקושי שלי ולא להציל אותי.
כשאני רואה ילד בוכה, או זקן שעייף מהחיים, ועני ברחוב, או אדם בחוב, וחברה שאמא שלה מקללת אותה, או אחת שמרגישה לבד, הלב שלי בוכה, הלב שלי נקרע.
ומה אני רואה? כל כך קצת, לעומת כל מה שיש.
הידיעה הזאת מטריפה אותי.
ואני לא מבינה למה לחיות בעולם כזה. לא מבינה איך לחיות בעולם כזה.
תגידו לי לעשות את שלי, לעשות את מה שאני יכולה. למה? בשביל מה?? אז אדם אחד ישמח יותר, יסבול פחות, אבל העולם עדיין יהיה כל כך מלא בסבל, ברע. מה שווה הטוב כשאין איך להסיר את הרע?
ואיך לאהוב אלוקים כזה, שרואה את כל הסבל, ונותן לו להיות, דורות אחרי דורות, אדם אחרי אדם, כליה ולב ועוד כליה ולב?
אנא עזרו לי.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו