אכילת דם

בשאלה זו עסק הרב מנשה קליין בשו"ת משנה הלכות חלק יג סימן קי, ונוטה להתיר הדבר כאשר ניכר וברור כי דם זה הינו דם אדם ולא דם בהמה ועוף. במקרה הנידון כאשר הדם זב מפצע באמת אין חשש מראית העין, ולפיכך נוטה להקל.
אולם, בסוף דבריו מסתייג הרב וכותב שייתכן וראוי להחמיר בכך כיוון שדם אדם אינו ראוי לאכילה על ידי מרבית בני האדם ואף גויים, ולפיכך ייתכן והדבר נכלל בגדר 'בל תשקצו נפשותיכם' – שאסור לאכול דברים שנפשו של אדם קצה בהם.
יש להעיר כי נפשו של אדם קצה מדם אדם, אך ביחס לדם מכה אין הנפש קצה. שכן נהוג בכל העולם למצוץ דם מכה, ומוכח שמדם זה אין הנפש קצה כלל. ולפי זה יהיה מותר למצוץ דם מכה כפי הנהוג אצל רוב בני האדם, ואולי אף מאיברים בהם נוהגים כך (שפתיים, אצבעות וכדומה), ובאיברים בהם לא נהוג ייאסר משום 'בל תשקצו' (רגליים,בטן, ודם הבא מגופו של אדם אחר).
ושו עשויה להיות כוונת דבריו בהסתייגות שבסוף התשובה.
מומלץ לעיין בתשובה עצמה, הכתובה בשפה ברורה ומסודרת.

עקיבא
(המשיב אינו רב)