שאלה
בס"ד
שלום לרב נבון!
קשה קצת להעלות מחשבות, הרהורים ורגשות תסכול ותהייה על הכתב.
פשוט אני מרגיש שאני לא יכול לעסוק בהפצת יהדות ובמפגשי דתיים-חילוניים מבלי להיסגר על הנושא הזה עד הסוף.
ניסיתי לעשות סדר בשאלה כמיטב יכולתי. השאלה גובשה במשך זמן רב. מצטער מראש אם יצא קצת מבולבל, ואם הצגת השאלה תהיה בחריפות יתר.
"תורה תחילתה בחסד וסופה בחסד",
"תורת ה' תמימה משיבת נפש, עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, פיקודי ה' ישרים משמחי לב, מצות ה' ברה מאירת עיניים, יראת ה' טהורה עומדת לעד, משפטי ה' אמת צדקו יחדיו, הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים",
"שש אנוכי על אמרתך כמוצא שלל רב",
"דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" (תהלים)
"דע, כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות, ואפילו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצוא בו איזה טוב, שבאותו המעט אינו רשע..." (ליקו"מ, תורה רפ"ב)
קריאה של דבריהם של דוד המלך ור' נחמן שצוטטו לעיל, ובייחוד קריאה של כתבי הרב קוק זצ"ל העשירים, מציירת תמונה שהיהדות היא דת מופלאה, מלאה חסד, מלאה אהבת האדם, אהבת ישראל ועוד ועוד. שהיא תורה חיים, רלוונטית גם לימינו.
אין בה פרימיטיביות, התאכזרות מיותרת וסדיזם.
העם היושב בציון מזדעזע כולו, כשהוא שומע שבאיראן - כל מי שמגלים שהוא הומוסקסואל - מוצא להורג מיידית. וכן מזדעזעים על גרירת גופות המשת"פים הפלסטינים הבוגדים ברחובות עזה ותלייתם בכיכר העיר (כולנו מגיבים אוטומטית – "הערבים הסדיסטים והפרמיטיביים האלה...").
אומנם, ישנם צדדים ביהדות שמציירים לכאורה תמונה שונה לחלוטין:
א. קודם כל – ארבע מיתות בית דין.
אם למשל בחורה מאורסת לא יכלה להתגבר על יצר העריות שלה וזינתה עם בחור אחר (למרות שהתרו בה) לעיני עדים – מוציאים את הנערה אל פתח בית אביה וקוראים בכריזה לכל אנשי העיר (לפשוטי העם וכן לגדולי ישראל הכי ענווים והכי צדיקים). אח"כ עוברים בין כולם ומחלקים אבנים גדולות לכל אחד. כשניתן האות - מפצלחים את גופה של האשה בעזרת האבנים, עד למותה.
האם אפשר לומר שלא מדובר בעונש אכזרי ומיושן, שאולי היה נחשב סביר ולגיטימי לפני אלפי שנים?
כנ"ל לגבי עונש השריפה - שאם אינני טועה לוקחים חתיכת ברזל מלובנת ומכריחים את החוטא לבולעה, והברזל שורף לו את איבריו הפנימיים, עד למותו.
וכן שאר העונשים (מלקות, סייף, סקילה, חנק) -
תשובה
שלום וטוב.
שאלותיך רציניות וחזקות מאוד.
כפי שאכן ציינת, נקודת המוקד לבעייתך היא היחס בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה. שהרי התורה שבעל פה מעדנת חלק גדול מהדברים שנראים אכזריים בתורה שבכתב. ובכן, ברור מהתורה שבכתב שנלווה לה פירוש בעל פה. דוגמה מפורסמת: כתוב בתורה שבכתב איך לבצע עונש מלקות ("ארבעים יכנו לא יוסיף" - דין רחמני!), אך לא כתוב בשום מקום על איזה חטא מענישים במלקות. עוד דוגמה: כתוב בתורה שאסור לאדם להחזיר את גרושתו בנסיבות מסוימות - אך לא כתוב בשום מקום בפירוש ובפירוט איך מתחתנים ואיך מתגרשים. ועוד ועוד.
הקב"ה ציוונו: "לא תסור מכל אשר יגידו לך ימין ושמאל". ובכך נתן סמכות לחכמים לפרש את התורה. המסורת היהודית - ובסופו של דבר, כל חיינו הדתיים מבוססים על המסורת החיה הזו - אומרת שאין מדובר רק בפירוש מילים או ביישום דינים למציאות חדשה, אלא גם בפירוש המוציא את דברי התורה שבכתב מפשטם. על אחת כמה וכמה, שחלק גדול מדברי חז"ל האלו הם קבלה למשה מסיני. וכפי שכתב הרמב"ם בהקדמתו למשנה, שמאז ומעולם ידענו ש"עין תחת עין" הכוונה לממון. אם כך, מדוע התורה כתבה בלשון זו? מן הסתם, כדי ללמדנו מסר חינוכי מסוים, על חומרת הפגיעה באדם אחר.
ועתה לשאלותיך הפרטיות.
לגבי עונשי מיתת בית דין: אלו אכן עונשים נדירים מאוד. הם גם אינם עונשים אכזריים (יחסית לעונש מוות). עונש סקילה, למשל, לא מתבצע כפי שכתבת, אלא קודם מפילים את הנידון למוות מבניין גבוה, ואחר כך מניחים אבן על גופתו. חז"ל דנו בעונשים וטענו שהם צריכים להיות "מיתה יפה". וכאמור, עונשים אלו נדירים מאוד מאוד.
לגבי עבדים: התורה אינה מצווה להחזיק עבדים. להפך: כל דיני התורה הנוגעים לעבדים מנסים לצמצם את העבדות והשעבוד. ועל כן כמה ממחברי זמננו כתבו שדין העבדים בתורה הרי הוא כדין "אשת יפת תואר" - ניסיון לצמצם את העוול במנהג לא טוב, שאנשים בתקופה ההיא לא היו מסכימים לזנוח אותו לגמרי. ולכן פשיטא שעדיף מכל לא להחזיק עבדים כלל.
אינני מכיר ספר העוסק באופן נקודתי בנושאים שהעלית, אך אולי הגולשים יוכלו לעזור בזה. ברם, אוכל להפנות אותך למאמר העוסק בנושאים אלו:
http://www.etzion.org.il/vbm/archive/9-machber/23bereshit.rtf