שאלה
תודה לכבוד הרב על תשובתו.
אך לא הצלחתי להבין דברי הרב - דהרי ודאי אין הטעם משום מכתת כתית שיעוריה. דהרי הרשב"א בנדרים דף מז(וכ"ה שיטת הרשב"א דף פה שם וכ"ה שיטת הרשב"א ב"ק דף ק"ט וכ"ה שיטת הרשב"א בתשובותיו דבלולב או אתרוג האסורים עליו בקונם לא מיקרי 'לכם')ס"ל דאף בקונם פרטי דהוי איסוה"נ אין בעלות ונפק"מ דאין ירושה בזה. ושם ודאי ל"ה מכתת כתית שיעוריה. ובאמת הטעם משום דזה חפץ דלא שייך בו בעלות. ויש הסוברים דגם בכה"ג יש בעלות(קצוה"ח תו' אבני מילואים נו'-אגב אם הרב יוכל להסביר לי טעמם אודה לו מאוד) והריטב"א בחידושיו על סוכה לה. גבי ערלה שם כתב לחלוק על הראב"ד שם בביאור הגמ' ןבתו"ד כ' דיש בעלות על איסוה"נ כיוון דהוי דידיה וברשותיה. אך באבני מילואים נו' הוכיח משיטת הריטב"א בקידושין נו דהמקדש באיסוה"נ אינה מקודשת והק' כולם הרי יש באפר שו"פ ות' הריטב"א (שם בשם מורו ולא חלק עליו) דכיוון דכולם יכולים לקחת ממנה האפר אי"ז הנאה ומוכח דאין בעלות על איסוה"נ (חשבתי אולי לחלק בשיטת הריטב"א דיש הבדל בין אם החפץ שלו מקודם או לא - אך איני מבין בזה טעם ברור)
אודה לכבוד הרב אם ישלח לי תשובתו להבנת דברי הריטב"א
תודה רבה
תשובה
ב"ה
זה דומה לכל העומד לגוז כגזוז דמי דהקשה בעל שער המלך בפ"ד מגירושין מסוגיא דפסחים דף כ' ע"ב אר"ש לא נחלקו וכו', והקשה הא ר"ש ס"ל כל העומד לגזוז כגזוז דמי אע"פ שר"ש לא אמר אלא שר"א ור"י לא נחלקו וקאמר לשיטתם, ובעניין זה יש לומר כאן. ועומד לגזוז כיון דאתי לידן נימא בה מילתא דיש להקשות לפי קושית השער המלך (הובא בתוספות רעק"א לפ"ק דפסחים אות ב') שהקשה היאך לא יליף אפי' תרומה טהורה עם הטמאה דהא כיון דתרומה טמאה מחוייבת שריפה א"כ מיכתת כתית שיעורה ולית בה שיעור כביצה לטמא אחרים. וכענין זה יש להקשות אמתניתין לקמן /פסחים/ מ"ו ע"א כיצד מפרישין וכו' האיך באתה לידי בל יראה הא מכתת כתית שיעוריה וטעון שריפה כדין שאר תרומה טמאה. ונ"ל לומר כיון דאין שורפין קדשים בי"ט לא שייך לומר בי"ט כיון דלשרפה עומדות כיון דאסור לשורפה. ועיין בתוס' פרק לולב הגזול שכתבו דהאי דלולב של אשרה אסור היינו מי"ט שני ועיין ג"כ בש"ע בעניין זה, וי"ל די"ט היינו בחה"מ וי"ט שני לאו דווקא דהא באמת מחמרינן בי"ט שני לעניין לכם עבש"ע /או"ח/ תרמ"ט ג' ובפרק לולב הגזול ל"ה ב' באמת הי' יכול לשנות דרבא מיירי בי"ט ומתניתין בחוה"מ =בחול המועד= אלא דקושטא משני, וצלע"ל.
ובעיקר קושיית שעה"מ יש לומר דסבירא להו לר' חנינא ולר"ע דלא אמרינן כל העומד לשרף גם ר"מ לא סבירא ליה הכי כדמוכח בגיטין פרק השולח דף ל"ט א', דאל"כ יש להביא ראיה שם מהכא דאפי' חוץ מענבים דהיינו אי לא מצטמק ורע לו אמרינן כבצורות דמי ע"ש וגם ר' יוסי לא סבירא ליה אליבא דאמת במנחות ק"ב ע"ב דכל העומד לשרף כשרוף דמי ע"ש ומר' אליעזר מוכח שם דלא סבירא ליה כהע"ל =כל העומד לישרף= ע"ש וגם לר"י ליכא ראיה דסבירא ליה כל העומד לשרף ממתניתין פ"ח דתרומות הובא בפסחים ט"ו ע"א דאל"כ בכ"מ יטמאנה דהא דמי כמעות בחולין ע"ש. וגם קושיתו מפסחים כ' ב' אינו קשה דר"ש קאמר הכא אליבא דר"א ור"י וליה לא סבירא ליה ע"ש. ולי צ"ע שנאמר דכל המשניות בלולב הגזול דאמרינן מכתת כתית שיעוריה היינו דווקא אליבי' דמ"ד כל העומד לשרף ואפשר דיש לצדד דדוקא בעשיית מצוות אמרינן הכי לכ"ע דלא נוכל לקיים המצוה דהא בכל שעתא ושעתא מחוייבים לשרוף ואיך נפיק אבל הכא הא מעורב ועומד ואין יכולין להכחיש דלא שריף עדיין ודוק היטיב. וזאת הסברא אינה אותה הסברא שהובאה בשעה"מ בשם הגהות שערי אפרים סי' ל"ח מבן המחבר דו"ק היטיב. והוא מרע"ה ושלום.
והשי"ת יאיר ויברך וישמור וינצור את עם ישראל אמן.