אין שמחה בלבי, נמשכת לחברה שלי

שאלה

שלום כבוד הרב!

אתנצל מראש שמה שאכתוב הוא די ארוך, אך הייתי חייבת ורוצה לשפוך מה שקורא לי. שמי מאי, אני בת 18. רציתי לספר על משהו שעבר עליי בגיל 15, אך קודם כל קצת רקע עלי: אני באה מבית חילוני לגמרי, אבל אני לא כמו רוב החילוניים, אני יותר שמרנית.

מגיל 12 בערך התחלתי להתאהב ולהידלק בבנים. בגיל 12 היתה ההדלקות הכי ראשונה- אמנם בזמר, אבל ההדלקות היתה חזקה, הייתי מאוהבת בו עד עמקי נשמתי עד כדי בכי בלילות. בגיל 14 זה עבר לי. בגיל 14 נדלקתי על מישהו מאוד, מישהו מהחיים הריאליים, אך לא עשיתי דבר כלשהו בנושא כי לא חשבתי שזה הזמן. בגיל 15 התאהבתי בפעם הראשונה במישהו שישב לידי בכיתה. אני ילדה ביישנית ותמימה, חצי שנה לא עשיתי עם ההרגשה הזו כלום למרות שידעתי שהוא מרגיש כמוני. נורא רציתי שהוא יהיה חבר שלי, ותכננתי לאמר לו. עכשיו, כאן הכל משתנה, ולרעה: בגיל 15 וחצי פתאום היה נדמה לי שאני נמשכת לחברה הכי טובה שלי, אני לא יודעת בדיוק אם זה מה שאני חושבת, אבל זה לעולם לא קרה לי, ונכנסתי לפחד נוראי. כלכך פחדתי, כלכך הייתי חרדה, זה רדף אותי מאז. כמובן שהתחרטתי מלספר לילד שאהבתי שאני רוצה שיהיה בינינו משהו כי כבר לא הייתי בטוחה במה שאני מרגישה. החברה הזו בלבלה אותי. אני חושבת שהרגשתי אליה משהו, אבל לעולם לא נתתי לזה להיות במוחי, לא דמיינתי אותי ואותה ביחד..לא יכולתי, כי גם לא הייתי בטוחה במה שאני מרגישה כלפיה כי זה היה לי חדש. כבוד הרב, מהרגע הזה אני מרגישה שהחיים שלי השתנו, הפסקתי להימשך לבנים, אין לי רצון להכיר מישהו(כמובן לקשר רציני), והחלום על חתונה ואהבה פשוט התעופף לי. זה כבר 3 שנים ככה שהלב שלי ריק. אני כבר לא יודעת איך זה מרגיש לאהוב מישהו. מאז מה שהרגשתי לחברה הכי טובה שלי, אני מפקפקת ביכולת שלי לאהוב גבר, כי אם באמת נמשכתי אליה, איך אוכל להימשך חזרה לבן? אני כבר לא יודעת מי אני. לחשוב שפעם הייתי נדלקת מהר על בנים. מאז נעלמו לי החלומות, השאיפות, נהייתי ממורמרת וחסרת מוטיבציה, כבר לא אכפת לי ממה שיהיה לי...זה כלכך הרס לי את החיים המקרה הזה עם החברה.. כבוד הרב, למה זה קרה לי? למה זה היה צריך לקרות? מה זה בא לסמל? איך אוכל להכיר מישהו למטרת חתונה אם אני לא בטוחה ביכולת שלי להתאהב בגבר?

סליחה על האורך הגדול של השאלה..אבל פשוט הייתי חייבת לשפוך את לבי מכיוון שלא סיפרתי על כך לאף

תשובה