אין לי חברות

ב"ה



ברכה ושלום.

הכלל הוא ,כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם"
אם האדם רוצה שיחייכו אליו אז הוא צריך לחייך לאחרים אם האדם רוצה שיהיו לו חברים אז הוא זה שצריך ליזום את הקשר ולהיות חבר .הכל מתחיל מהאדם עצמו .
ולכן היהדות שמה דגש על פיתוח האישיות ועל עבודת המידות כמבוא וכהקדמה לקיום תורה שכן "דרך ארץ קדמה לתורה" וההקדמה הזו היא אינדיוודואלית וכך אדם מתפתח בקצב שלו וההתקדמות שלו והעמידה שלו בניסיונות מרימים אותו לשחרר את העוצמה הטמונה בו.

הרמב"ם מגדיר כמה סוגי קשרים והאדם צריך לדרג את עצמו ולפי זה לקבל החלטה אני מעתיק לך את דברי פירוש הרמב"ם לאבות פרק א משנה ו

והחברים - שלושה מינים:
חבר תועלת,
וחבר נחת,
וחבר מעלה.
אמנם חבר התועלת, הרי הוא כחברות שני השותפים, וחברות המלך וחייליו.
ואמנם חבר הנחת, הרי הוא שני מינים: חבר הנאה, וחבר בטחון.
אמנם חבר ההנאה, הרי הוא כחברות הזכרים לנקבות וכיוצא בה.
ואמנם חבר הבטחון, הרי הוא שיהיה לאדם חבר שתבטח נפשו בו, לא ישמר ממנו לא במעשה ולא בדיבור, ויגלה לו כל עניניו, הנאה מהם והמגונה, מבלי חשש ממנו שישיגהו בכל זה חסרון, לא אצלו ולא אצל זולתו. כי אם יגיע לנפש בטחון באיש עד לזה השעור - תמצא רוב נחת בשיחתו ובחברותו.

ואוהב המעלה, הוא שתהיה תאות שניהם וכוונתם למטרה אחת, והיא: הטוב, וירצה כל אחד להעזר בחברו בהגיע הטוב ההוא לשניהם יחד. וזה הוא החבר אשר ציוה לקנותו, "

השלבים האלו שהרמב"ם מונה הם כולם יחד כלומר האדם צריך לעבור אותם שלב אחרי שלב לפי הגיל שלו ולפי הרמה הרוחנית שלו ולפי הקצב שלו ויתכן שהם יפעלו בו במקביל .

לגבי השאלה השניה- אכן החברה הדתית היא לא הומוגנית ודווקא משום כך באופן טבעי האדם בוחר חלעצמו את החברים היותר קרובים לליבו ולרוחו וכך נוצר מעגל חברתי טבעי .כי אי אפשר להיות חבר של כולם ברמת בעומק וילד זקוק למספר חברים מצומצם אבל חברים טובים. שהוא ירגיש שהם אוהבים אותו ושיהיה לו נוח ללכת אליהם ולשחק איתם וגם לריב איתם וגם להתפייס איתם. כי כך זה חברים.

ויש כמה סוגים או רמות של קשר יש רמה של ידידים שזה רמה נמוכה (מלשון יד יד ) ויש רמה של חבר(מלשון חיבור) והאדם חי עם כל המעגלים האלו בשלום.

עייני גם בתשובתי " אני סגורה" ב:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=32001


בברכה,


עוזיאל