אין במי להאמין יותר

שלום.
אני די מבין מה את עוברת, אבל את חייבת להבין מה עוברים האנשים מסביבך.
אולי לך, שלא היית מעורבת כל כך, הגירוש לא השאיר חור גדול כל כך בלב, ויותר קל לך להמשיך באותה צורה שהיית קודם.
מי שהיה כן מעורב, מי שעקב בתדהמה אחרי התקדמות המהלך הזוועתי והמרושע הזה, מי הקריב משעותיו ומהחופש הגדול שלו להצלת גוש קטיף וצפון השומרון, מי שחווה את הפינוי על גופו, וראה איך צבא שלם – הצבא שלנו (!) הופך לעדר רובוטים חסרי לב ומצפון, הממלאים אחרי פקודות מנהיג רשע וחולה רוח, מי שהרגיש את הזעם והעלבון שאדם נורמלי חש כשגוררים אותו ואת חבריו מאמא אהובה, מארץ ישראל, בשליחות ממשלת רשע ועוולה. מי שיודע לאיזה מצב – גשמי ורוחני, הביאו את אנשי הגוש היקרים מכל, לאיזו השפלה – הוא לא יכול להמשיך כרגיל. אם הוא ממשיך כרגיל סימן שהוא משוגע.
זה הכי טבעי בעולם שאדם שגדל על ערכים טובים כמוך וכמו חברייך יזדעזע כולו, יתקומם, ויגיע לשנאה פשוטה של חבורת רשעים שהרסו במחי יד את חייהם של אלפי אנשים צדיקים שבצדיקים, אנשי אדמה ואמונה ואהבה.
זה הכי טבעי בעולם (אם כי אני לא בטוח שזה נכון) לקוות שה´ יעניש את הרשע העריץ היושב בראש ממשלתנו, אותו רשע שכל רשויות המדינה התגייסו לטובתו, ולנו לא נשאר איך לדון אותו – כי אם בדיני שמיים, שה´ ינקום בו על כל מעלליו הרעים.
הבעיה העיקרית והראשונית היא לא הקרע בעם, אלא הרשעים שעשו אותו, שגיבו אותו ושהעלימו את הפשעים האיומים של ראש הממשלה ומהלכיו. הרשעים בסיפור הזה הם הממשלה, בית המשפט, התקשורת, כל מוסדות השלטון. אסור לך להתעלם מזה!!
אין כזה דבר "אני מבינה את הכעס". אם את לא כועסת בעצמך – אני לא מבין כיצד! אני ממש ממליץ לך (אני לא יודע איפה את גרה) לברר איפה באזור שלך נמצאות משפחות של המגורשים מהגוש, ללכת לעזור להם, לשמוע מהם, לחוות איתם את החוויה הזוועתית הזו, ואז להבין טוב יותר את הרגשות שלהם ושל חבריך ומורייך. אסור לך להציא את עצמך מהכלל בזמן הזה. להגיד "אני מבינה את הכעס" זה כמו אדם מבוגר שצופה בילד שלקחו לו את הסוכרייה שלו והוא כועס, ואת בעצם אומרת שאת מבינה על מה הוא כועס, אבל את יודעת שזה לא כל כך נורא וזה יעבור. זה לא הסיפור כאן. יש כאן עוול שיימשך עוד הרבה שנים, ויצטרכו המון כוחות כדי לתקן אותו.
זה לא סותר את הערכים, זו המסקנה הנכונה מהם! מי שאוהב את הטוב – שונא את הרע. כך כתוב בתהילים: "אוהבי ה´ – שינאו רע"! מי שלא שונא רע – אינו אוהב את הטוב באמת. הוא אוהב את עצמו לכל היותר. מה עושים עם השנאה הזו, כלפי מי מפנים אותה (אם בכלל) ואיך, ואיך ממשיכים מכאן באהבת ישראל להרבות טוב, זו שאלה חשובה שרבים וטובים עוסקים עכשיו בלענות עליה, ובלכוון את הציבור לדרך של בניין והוספת טוב. אבל מי שלא חווה את האבל, את הכעס והתסכול ואת השנאה לגורמי העוול הזה – לא יוכל גם להתרומם באמת לדרך חדשה של תיקון.
לגבי הרבנים שאמרו מה שאמרו – אינני מוסמך לדבר בשמם. יש תשובות גם על זה באתר "כיפה", ותוכלי למצוא שם גם תשובות של הרב שמואל אליהו.
אני לא מצפה שתאמיני ברבנים או בבני עקיבא או במישהו אחר עם החוויות שאת מספרת עליהן, אני רק מצפה שתנסי להפנים את עומק הרשעות של ההתנתקות, שתעמידי את הרוע במקום האמיתי שלו ולא "תחליקי" אותו, ואז תוכלי גם את להבין מה עוברים כל האנשים שהזכרת.
אני מתנצל. הייתי חריף, ואני לא מתחרט על כך, אני רק מתנצל אם פגעתי בך. יש בך יסודות טובים, וערכים טובים, שרק צריכים לדעת לצייר את המציאות בצורה האמיתית שלה.
כל טוב,
דוד
davideinat@gmail.com