שאלה
שבוע טוב לכבוד הרב
אני אדם רגיש וששמעתי על נפילתו של החייל בעזה כואב לי.
מצד אחד אני יודע את הדברים הבאים והם:
א)היה כתוב לו לעזוב את העולם
ב)כל מה שהשם עושה עושה הוא לטובה
ג)אם הדבר קרה אז בטח השם חשב אותו לטובה
ד)תמים תהיה עם השם אלוקיך
ה)ברוך דין האמת
ו)ככה השם רצה וכנראה זה מכוון לטוב אלא שבשכל אנושי לא ניתן להבין
השאלה שלי היא כזאת:
אני כרגע מרגיש מידי פעם הרגשה של דכדוך מסויים ואני משתתף בצער, כמו כן אני חש מעין "הלם" וחרדה מסויימת כשעולה לי המחשבה על החייל.
כיצד אוכל להשתחרר ממועקה זו כאשר מצד אחד עומדת האמונה וכל הסעיפים שמניתי שעשויים לשכנע
את עצמי אבל מצד שני עומד העניין הרגשי ומדי פעם עולות מחשבות?
אני מחפש דרך לשכנע עצמי להתייחס בצורה שונה לדברים. כיצד ניתן לעשות זאת?
אציין דבר נוסף:היו מקרים קודמים של מות חיילים לא מזמן למשל בכרם שלום ודוקא למקרה הזה הגבתי בצורה שונה: הגבתי יותר בגבורה ואכן הדברים פחות השפיעו.למה זה קורה?
אודה לך על תשובתך
שיהיה שבוע טוב ובשורות טובות
תשובה
בע"ה
שלום רב,
ההבנה שלנו אמורה לחלחל לאט לאט ולהפוך למה שישפיע גם על ההרגשות שלנו, אבל זה תהליך ארוך מאד. כמובן, ככל שעוסקים בתורה יותר ולומדים את הדברים כך ההשפעה נעשית עמוקה ומשפיעה יותר.
אבל בינתיים, אסור להתעלם מההרגשות גם אם הן סותרות כביכול את ההבנה. לצער יש מקום, וכמו שבאבל פרטי צריך לבכות ,להצטער ולהתאבל, למרות שאנחנו מבינים שהנשמה עלתה לעולם שכולו טוב, אלא שאנחנו נשארנו עם תחושת חסר וגעגוע- אז מצטערים. כך גם נכון להרגיש כלפי כל מי מישראל שקרה לו אסון, שהרי כולנו אחים ושייכים בנשמתינו למהות האחת של עם ישראל.
אם כך תחושתך והרגשתך הם טובים ויש לכך מקום, ובע"ה, ע"י לימוד תורה והבנתה, הדברים יתיישבו בנפשך ותדע לתת לכל רגש ותחושה את המקום שלהם בפרופורציה הנכונה.
בברכה, אליעזר