איך תבוא הגאולה?

שלום טליה,
יפהפה לראות כמה הרצון שלך בגאולה מעוגן במציאות הממשית, ולא נשאר כשאיפה ערטילאית שעשויה לצערנו להתמסמס במירוץ החיים.

אז איך זה יקרה?

קודם כל, זה קורה בגלל שאנשים כמוך שואלים את השאלה החשובה הזאת, ועוסקים בנושא מתוך שאיפה לממש את הרצון הגדול הזה. זה ממשיך בכך שאנחנו בונים מדינה, משרתים בצבאה, לומדים תורה ומקימים משפחות. הדברים הללו אינם טריוויאליים, הם חלק בלתי נפרד מהגאולה השלמה ובניין בית המקדש. בית המקדש אינו סתם בניין, מקום להקרבת קורבנות. הוא היהלום שבכתר, כתר מלכות ישראל וחייו התקינים של עם ישראל. אותם חיים של עם ישראל הם המעניקים לבית המקדש את משמעותו, עד כדי כך שכאשר אספסיאנוס התרברב על החרבת הבית, יצאה בת קול ואמרה לו "אפר שרוף שרפת". כאשר ביהמ"ק היה בנוי אך עם ישראל לא היה ברמה רוחנית הראויה לו, הוא נחשב כשרוף. יהלום לבד הוא רק יפה, אך כאשר הוא משובץ בכתר - הכתר נותן לו משמעות רחבה ומשמעותית יותר.

את החשבונות של הקב"ה לגבי בנין ביהמ"ק השלישי, לצערי איני יודע. לכן אני לא יכול להגיד לך מה השלב ההכרחי כרגע בבניינו. מה שכן, נראה שגאולת ישראל עשתה צעדים משמעותיים מאוד ב-120 השנים האחרונות, ובע"ה אנחנו ממשיכים להתקדם, אע"פ שבצורה שאינה תמיד ברורה לנו ואינה תמיד עקבית. מדינה עוצמתית כמו שיש לנו אינה דבר של מה בכך, ספק אם 2-3 דורות מעלינו מישהו היה מעז לחלום על המציאות בה אנו חיים. כמובן שכאשר אנחנו נמצאים בפנים פתאום רואים מה חסר, מה דורש תיקון ושינוי. אבל יש דבר טריויאלי שאנחנו לפעמים שוכחים, איזה חסד עצום עשה ה´ עם דורנו שיש לנו מדינה שאפשר לתקן ולשפר.

אם כן לשאלתך, אנחנו אכן בונים עכשיו את ביהמ"ק. כל חייל שמתגייס לצה"ל בונה את ביהמ"ק, כל בית שקם בישראל [באמת] בונה חורבה מחורבות ירושלים. בונים עכשיו את היסודות, את אהבת ישראל, אהבת התורה, הבניין הלאומי - שרק עליהם יכול להבנות בית המקדש שיהיה בר קיימא.

מה יהיה?

לא יודע. ר´ יהושע (סוטה מח ע"א) מעיד כי "מיום שחרב בהימ"ק אין יום שאין בו קללה, ולא ירד הטל לברכה, וניטל טעם הפירות". האם באמת אין יום שאין בו קללה? האם ניטל טעם פירות? האם אין טל לברכה? המציאות שאנחנו מכירים אינה מתיישבת עם עדות ר´ יהושע, ונראה לענ"ד נכון להסביר כי בזמן שהיה ביהמ"ק קיים היתה משמעות איכותית אחרת לכל אותם דברים. זו מציאות ברמה שאיננו יכולים להבין, כיוון שאנחנו תוצר של 2000 שנה בלי ביהמ"ק. הספקנו לשכוח, עד כדי כך שאנחנו צריכים תזכורת מטלטלת בט´ באב על מה שעוד חסר, וצריכים לחשוב על תירוצים לר´ יהושע במקום להכיר בחוש וברגש את החסרון הגדול. איננו מבינים את החוסר במקדש, מכיוון שמציאותו היא במדרגה אחרת משלנו, מדרגה שכאשר נהיה בה יהיו לנו הכלים להבין את גודל מעלתה. כמו שתינוק אינו מסוגל להבין מה היא האהבה העוטפת אותו, אך כאשר הוא גדל ומתחיל לחוש אהבה כזאת גם לאחרים, הדברים מקבלים עבורו משמעות חדשה.

עם זאת, גם לגאולה יש שלבים, והמציאות ממשיכה להתעלות גם לאחר ימות המשיח. הרמב"ם כותב (הלכות מלכים פרק י"ב) כי בימות המשיח העולם כפי אנחנו מכירים אותו ימשיך לנהוג, עם שינויים בסדרי הכוחות. מדרגה מעליו תהיה חיי העולם הבא, שהשלוה הגשמית של ימות המשיח יאפשרו לנו להגות בתורה ולזכות להם. לא זוכר מי (נדמה לי הרצי"ה) כותב בסוף חזון הצמחונות והשלום של הראי"ה קוק זצ"ל, כי העולם בו אנו חיים עכשיו בנוי בצורה כזאת שכל מדרגה מנצלת את המדרגה מתחתיה. גם במקדש זה קורה. הוא מסביר שתהיה בעתיד מציאות בה החיים לא יבואו על חשבון גורמים אחרים, תהיה הרמוניה אחרת.

את צודקת שבבית המקדש הראשון והשני לא הכל היה מושלם, אך בכל זאת יש הבדל בין הגאולה שלישית, שלא תבטל, לבין הגאולות האחרות שהיו. הראי"ה קוק זצ"ל מסביר במאמרו "למהלך האידיאות בישראל" כי קורות עם ישראל נועדו ללמד אותו את המישורים השונים עליהם תבנה מלכותו, החל מהמישור הרוחני וכלה במישור הגשמי והממלכתי אותו למדנו בגלות הארוכה.

מקווה שהצלחתי להבהיר ולו במעט את הסוגיה החשובה שהעלית, ויהי רצון שמתוך העיסוק בנושא כולנו נתקדם בדרישת המקדש בפועל. אם תרצי, את מוזמנת לבקש הבהרות במייל yoavsb@gmail.com.

רק טוב,
יואב.