שאלה
לכבוד הרב שלום,
יש לי שאלה שלא נותנת לי מנוח. ישנו בחור שאני רואה כל שבת כשאני נוסעת לסבא שלי. בשל סיבה מרכזית שהיא הפרשי גילאים(אני 25 והוא 20, 21), אין סיכוי שיהיה משהו ביננו למרות שאני כן מעוניינת והוא מתלבט בגלל הגיל.
שאלתי היא:
איך אני שוכחת אותו, איך אני מתגברת עליו כשאני מרגישה משהו כלפיו. במיוחד שאני רואה אותו כל שבת כשאני נוסעת לסבא שלי...
יש לציין שאני נוסעת לעיתים קרובות לסבא שלי ואין זה ריאלי לא לבוא לבקר את סבי תקופה.. אני רואה אותו תמיד במשך היום לאורך השבת.. איך אני מתמודדת עם לראות אותו ולהפסיק להרגיש כלפיו כל כך הרבה. איך בכלל מפסיקים להרגיש משהו כשצריכים להתמודד עם האדם שוב ושוב כל שבת? איך שוכחים?..
בהוקרה,
שני
תשובה
שלום וברכה
זו שאלה שאין לרב יתרון על פני אחרים בתשובה עליה.
אני יכול להציע רק את מה שאני מכיר.
מה שאני מכיר הוא אנלוגיה ממקומות אחרים בתורה, בהם יש מצווה שמטילה חובות על הרגש, כמו "לא תחמוד". לאור מה שאמרו ראשונים שם ניתן להסיק כיצד להתמודד עם הבעיה שאת מעלה.
הראשונים שאלו כיצד ניתן לצוות על הרגש, ונתנו תשובות שונות.
חלק אמרו כי פשוט ניתן לצוות על הרגש (בעל "חובות הלבבות"), והשכל יכול להטיל את מרותו על חיי הרגש. כיוון שאת יודעת בשכל שהקשר הזה כנראה לא אפשרי הפעילי את כוח השפעתו על הרגש.
חלק אמרו כי צריך ליצור מערכת חיים כללית בה פשוט לא חומדים את מה שלא שייך (ראב"ע). על כן, במקרה שלך אולי כדאי שתתחילי בפועל לחפש חבר אחר להקים אתו בית, ואז הוא יצא אט אט מלבך, או שתעסיקי את עצמך בנושאים חשובים אחרים.
חלק אמרו (רמב"ם) כי אולי אי אפשר להתמודד עם מחשבות, אולם הבעיה אינה במחשבות אלא במעשים. על כן, אולי כדאי שפשוט לא תהיי מוטרדת מהמחשבות, כל עוד את לא עושה מעשים בפועל שהם לא טובים.
אלה חלק מהדרכים שאפשר ללכת בהן, ובוודאי תמצאי עוד אחרים. אל תסתמי את עצמך בהתמכרות למחשבות עליו, בשל העובדה שחסימה זו תזיק לך. לעתים המודעות לעובדה שיכול לצאת מכך נזק גדול היא מאוד משמעותית.
כל טוב