איך נסתדר עם חודש חשוון האפור והמשעמם?

שלום וברכה,
אני בהחלט מבין ומזדהה עם ההרגשה הזו, ואני בטוח שעוד אחרים שותפים לה. אחרי הפסגות הרוחניות, ההתעלות והתרוממות הרוח של חודש תשרי על שלל החגים שבו, אנו נכנסים פתאום אל חודש 'אפור' ו'יבש' כזה, אל מין שיגרה משעממת. פתאום קשה ועצוב לנו ואנו מתגעגעים אל ההרגשה וההתעלות של חודש תשרי.
אבל בכל זאת חשוב שנשאל את עצמנו בכנות: בחודש אלול אנחנו מכינים את עצמנו לימים הנוראים ואחריו בחודש תשרי אנו באמת מגיעים לשיאים רוחניים, אבל האם אנחנו יכולים לחיות כל השנה באותה דרגה שאנו חיים בה בחודש תשרי?! האם הגענו לדרגה כזו גבוהה שכל השנה תפילת שחרית של סתם יום חול היא כמו תפילת נעילה? אנו חושש שלא, אבל אני גם חושב שלא זה מה שהקב"ה מצפה מאיתנו. התורה מצפה מאתנו דברים שבידוע שאנו עומדים בהם. הקב"ה לא מעמיד את האדם בניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו. ולכן איננו אמורים באמת לחיות כל השנה כאילו זה עכשיו יום כיפור אלא שאת השיאים האלו של חודש תשרי וכל מה שקיבלנו והפנמנו לתוכנו מהם ניקח איתנו לחשוון כסליו, ואת השגרה המשמימה נפריח איתם. המבחן הגדול של הימים הנוראים הוא לא בתפילות יום הכיפורים ואפילו לא בתפילת ערבית של מוצאי יום הכיפורים. כי באווירה קדושה כזו קל מאוד להגיע גבוה מאוד. השאלה האמיתית היא האם יום הכיפורים השפיע עלינו באופן כזה שבחשוון-כסליו נמשיך להיות עובדי ה' מכח יום הכיפורים אותו עברנו. המשימה הגדולה היא דווקא בחודשים אלה לעשות את כל מה שאנחנו יכולים על מנת לא להיכשל בדברים הקטנים שהשגרה שוחקת כמו תפילה ולימוד תורה או כל דבר אחר, ולהגביר את הכוח ולהיות עובדי ה' באמת. חודש חשוון הוא המבחן האמיתי לכל אחד כדי לבדוק את עצמו עד כמה הוא היה אמיתי בימים הנוראים וכמה הוא באמת עלה למעלה, או שמא הכל היה חוויה רוחנית גדולה שחלפה ועברה לה.
יש גם צד חיובי יפה בימי השיגרה, 'ימי העבודה' הרגילים, שמאפשרים לנו את הקביעות ואת היכולת להתקדם בשיטתיות וביסודיות בעבודת ה', בלימוד תורה ובכל התחומים הרצויים, ללא מפריעים או יציאות מן הסדר.

בתקווה שננצל את החודשים השקטים הללו להתחזקות והתגברות מתוך הימים
הנוראים, ונזכה לראות בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו.
כל טוב
ישי, חברים מקשיבים