איך מתקרבים לה' ומרגישים אותו ביומיום?

שלום שואלת יקרה!
וואו, אני חייבת להגיד שרק מהשאלה אפשר לשמוע עד כמה את בחורה רצינית שמעמיקה וחושבת כל חייה. מרגש! המשיכי לגדול!
את בעצם שואלת שאלה בעניין קירבת ה', איך אני הופכת את המעשים שלי להיות בעלי משמעות עבורי ויעזרו לי להתקרב להי"ת.
את כותבת שבזמן האחרון את בתקופה של התחזקות במצוות וכו' וזה באמת השלב הראשון בקרבת ה'. לקבל איזו קבלה,התחזקות בעניין תורה ומצוות ובעצם המעשה להתקרב אל ה', את בדרך הנכונה.

בשאלה כתבת שאת מרגישה שבחיי היומיום הפשוטים את לא מרגישה את ה'-האמת שזו הרגשה טבעית, עד שלא מחליטים להרגיש את ה' את צודקת באמת יותר קשה לחוש אותו. וזה בדיוק יחזק לך עד כמה את בחורה נורמלית!=) בשחיקה ביומיומית באמת צריך להתאמץ. הרגשת קירבת ה' כלל לא ברורה מאליה. כמו שמתרגלים מאוד מהר שאם צריך משהו תמיד ההורים יהיו שם לתת, ולא כל פעם זוכרים להודות בלב שלם שהם נתנו,עזרו וכו' אותו דבר גם במצוות. מתרגלים מהר מאוד להתנהגויות מסוימות ובתוכם המצוות. ובאמת אם לא חושבים על הדברים הם עוברים לידינו בלי להרגיש את ה' יתברך בתמונה. ולכן אנו נדרשים להשקיע בזה. ומה זה אומר?
על מנת להרגיש את ה' בחיים צריך לתת לו מקום להיכנס! זה יכול להתבטא בראיית המעשים הקטנים היומיומיים לא כדברים מקריים אלא כמכוונים ישירות אליך.
כדי לראות ולהרגיש שהדברים מכוונים ישירות אפשר להתחיל בשלב הדיבור. להגיד ממש לעצמך במשך היום בקול רם(כמובן זה יכול להיות בינך לבין עצמך בלבד לא בקול רם שיש עוד אנשים ששומעים)כל מיני נקודות בהם את רוצה לחוש את קירבת ה',לדוג': תודה ה'- איזה יום יפה, תודה ה'-על הציון במבחן, תודה ה'- שנתתה לי אמא כ"כ טובה שדואגת לי לאוכל לאולפנא כל יום וכו' וכו' ושלב מתקדם יותר..תודה ה' שפיספסתי את האוטובוס אני יודעת שזה לטובתי גם אם אני לא יודעת כרגע למה..תודה ה'-שהצלחתי לעשות את המבחן ביושר למרות שזה אומר שקיבלתי ציון נמוך וכו' וכו'..וכל אשר עולה על רוחך.זה יכול להישמע מצחיק הרי ה' יודע שנתן לי את כל הדברים האלו אך האמירה היא בשבילנו-להזכיר ולדגיש לעצמינו מאיפה כל המתנות שאנו מקבלים בכל יום, ושה' הוא זה שמנהל לנו את החיים. האמת שזה יכול להיות מוזר בהתחלה אך לאט לאט אם מכניסים את זה ללקסיקון הדיבור שלנו, מדהים עד כמה זה מקרב לה' יתברך, ומטביע בנו את האמת שהכל מאיתו, וגם הדברים הקטנים הם חלק בלתי נפרד ולא מנותקים. כמובן שזה בה בד בבד עם קיום מצוות אם מתרגלים לראות במעשים הפשוטים את נוכחות ה' אז במצוות עד כמה וכמה- אבל..זה לא ברור מאליו, קודם כל צריך להפוך את המצוות להיות מחוברים אלינו- שהם יהיו קניין שלי. ואיך נהפוך את המצוות להיות מחוברות אלינו ולא נתרגל אליהם ללא מחשבה? עיקרון דומה שלמה שאמרנו- ניקח איזו מצווה שיותר קל לי להתחבר אליה כרגע.
לפני עשיית המצווה מידי יום לעצור ולחשוב עליה יותר מאשר הבזק של שניה אלא ממש לחשוב לפני מי אני מקיימת מצווה זו? לשם מה? ולכוון קצת לפני עשיתה..וכך להשתדל כל יום להתמיד בה. לדוג': ברכת 'שהכל נהיה בדברו' כל פעם לפני שאת מברכת בעצם לחשוב שאני הולכת להודות לה' שכל מה שיש לי לעמ"י פה בעולם זה מה', כל דבר שקיים נעשה בדברו וציוויו של ה'. כמובן שתבחרי כל מצווה אחרת שאת מרגישה רצון להתחיל להשקיע. אם תרצי מצוות בין אדם לחברו אפשר לדוג': חסד, כיבוד הורים, עזרה לחברה, התייחסות לבת בודדה בכיתה, וכל אשר תרצי..
תחילה רק בה ולאט לאט להוסיף משהו נוסף כשאת מרגישה שהמצווה מחוברת אליך ואת מחוברת אליה ולה' יתברך(כמובן כמובן שאת מקיימת את כל המצוות תוך כדי התהליך, את רק בוחרת מצווה בה תכוונתי ותשקיעי בה יותר מאמץ..) .
וכך אני מאמינה לאט לאט כשאנחנו פותחים לה' את ליבנו הוא יכנס לנו לחיים. זה באמת דורש מאיתנו מאמץ אך בסוף אנו יכולים ממש להרגיש בנותיו של ה' וקרובות אליו מאוד.
כתבת שאת חיה בסביבה מעורבת, ולא ממש מרגישה מרוממת.. אומנם סביבה תומכת זה דבר שיכול מאוד לעזור אך המקום הפנימי שלך הוא החשוב יותר. אני מרגיש ממה שאת כותבת שהשאלה שאת שואלת הוא מהמקום הכי אישי שלך ולא תלוי בסביבה וכמובן לא בחברות אלא רק בך. את צודקת שעם סביבה תומכת זה יכול להיות יותר פשוט אך הדבר העיקרי את המקום הפרטי האישי שלך!
וחוץ מזה אולי באולפנא תוכלי למצוא איזו מחנכת/ רב/ מדריכה שתוכלי לשתף בתהליך וע"י זה להתחזק?..תחשבי אם יש דמות שאת מחוברת אליה יותר..

תדעי לך שהשאלה שלך כ"כ נוגעת, נהניתי להשתתף איתך במחשבות אלו.
מקווה שהתשובה תהיה לך לעזר,
תוכלי אם תרצי שנמשיך לדבר על כך דרך המיל: tzippora.we@gmail.com

ברכת ה' הגדולה!
שתזכי מהרה להרגיש את קירבתו ואהבתו הגדולה של ה' אליך בכל מעשה ומעשה.

צפורה=)