איך מתמודדים עם מי ששואל שאלות. ועוד

ראשית, יישר כח על השאלה.
השאלה שלך היא לא רק אמונית, אלא קודם כל חינוכית, ואולי בעיקר. ואין זו משימה מן הקלות, לקלוע היטב לליבו של האדם. קל וחומר, כשאינך מכירו. לכן, את צריכה לקחת את הדברים בערבון מוגבל, ולעבד אותם כך שיתאימו לנפש השואלת.

קודם לגופם של דברים, יש לציין בהדגש כמה נקודות חשובות:
א. לעולם, יש לענות לשואלת ולא לשאלה. השאלה היא ביטוי של הסיטואציה הנפשית בה נמצאת השואלת, וממנה היא נובעת. יתכנו שאלות זהות לחלוטין בין שואלים שונים, כאשר לכל אחד מפריע משהו אחר. לפעמים השאלה היא רק כיסוי לבעיה עמוקה הרבה יותר, אישית או משפחתית. ייתכן שהיא נוגעת למאורע לא פשוט שעבר עליה, יחסים עכורים עם ההורים, המורים, החברים וכדו´. צריך לנסות ולגשש בזהירות, להקשיב גם לנימה של הדברים, לניגון ולא רק למילים, ולדלות מבין השורות, גם את מה שלא נאמר בפירוש. כמובן, שהדבר תלוי בטיב הקשר שביניכם, וברמת ההיכרות שלך אותה בכלל ובתקופה האחרונה בפרט.

ב. קודם כל יחס נפשי, ורק אחר כך שכלי. כיוון שאנחנו מזהים בדרך כלל שמקור השאלה הוא לפחות גם נפשי ולא פילוסופי בלבד, המענה צריך להיות בהתאם. מילות חיבה, הערכה, חום ואהבה. אף פעם לא מזיק. בנוסף, התגובה הזו תייצר אוירה נעימה וסימפטיה, כך שזה מגדיל את הסיכוי שהתשובה שלך תתקבל ותתישב על לבה.

ג. הרבה פעמים, יש לשואלת תחושות אשם בכך שיש לה ספיקות בעניני אמונה. היא מרגישה "כופרת", "אפיקורסית" בעצם זה שהיא מעיזה להעלות על דעתה מחשבות כאלו. לעיתים זה נובע מנסיון העבר, שבו היא נכותה בחמין ורותחין, כשהפנתה שאלות מסוג זה להורים או למורים. הדבר תלוי גם בסוג החברה אליה היא שייכת, כיון שיש כאלו שמתיחסים לאלו ש"מקשים קושיות", כאל "בעייתיים" (בודאי אם יש להם אוריינטציה חרדית, או שהם "מהדור הקודם"). חויות מהסוג הזה, מותירות תחושה של חוסר לגיטמציה לשאול ולפקפק בעיקרי האמונה. לעיתים, רק המצפון מציק מבפנים, והיא מרגישה אי נוחות. ולכן, חשוב מאוד לפרגן, לשבח ולהעריך אותה על כך שהיא שואלת. צריך לומר לה, שבזה היא צועדת בדרכם של גדולי ישראל בכל התקופות, שהקשו ותירצו, חקרו וביררו. מאז ומעולם לא קיבלו כל דבר כמובן מאליו, חוץ מאשר עצם אמיתתה של התורה. שזה העיקר.

ואת הפינה הזו צריך לסגור. ולהבהיר [שהגישה היא הקובעת]. מי שרוצה להתריס ולנגח, או מי שרוצה להצדיק את חולשותיו, השאלה שלו לא באה ממקום טהור, וגם לתשובה ענינית הוא יתקשה להסכים. כמו כן, צריך להשתדל לברר, מהן המוסכמות המקובלות, ועם איזה מטען היא מגיעה אל השאלה. האם היא הולכת על כל הקופה, ומסתפקת במציאות ה´ בכלל. האם היא מאמינה שהתורה מן השמים, אלא שיש כמה נושאים ספיציפיים שמטרידים אותה, שהיא מרגישה קושי להזדהות איתם וכדומה.

ד. יש להימנע מהתנגשות חזיתית, ראש בראש. זה לא נעים, וגם לא יעיל. אל תתקיפי, אלא תגיעי עמה לעמק השווה. נסי "לקלף" את השאלה ולהעמיק אותה, כך שתוכלי למצוא ביחד איתה נקודה שורשית שבה יש הסכמה ביניכן. לאחר שנוצרה הסכמה, תטפסו ביחד עד למקום שבו היא מתקשה, ושם תערכי את הבירור.

ה. אם תתיחסי אליה במלוא כובד הראש, תעריכי אותה בכנות, ואם אפשר גם תאהבי אותה, אז היא תוכל לתת בך אמון. וזה החשוב מכל. השאלה היא הדרך ליצור קשר, לחבר. וכאשר החיבור נעשה, אז יש ערוץ ישיר ואישי ביניכם. היא תוכל להרגיש בנח לפנות אלייך, להתייעץ אתך, לשתף אותך וגם לשפוך את לבה כשצריך. אי אפשר לדעת לאן החיים מובילים אותנו, ובאיזו תחנה בחיים את תהיי קרש הצלה חיוני עבורה. [כל זה תלוי בך]. אם היא פנתה אלייך, זה כבר סימן שהיא מוכנה לתת לך צ´אנס. דעי את גודל המעמד!

ועכשיו לעניננו..
1. התיאולוגיה הנוצרית
כפי שזה נשמע מהשאלה, נקודת המוצא שלה היא שהאמונה באלוקים זה עניין של טעם. כל אחד בוחר מה שנראה לו, מה שיותר נחמד לו, מה שאיתו הוא מסתדר או סתם התרגל.. אפשר לומר כך, ואפשר לומר אחרת, והכל שקול. במתמטיקה או בפיזיקה אי אפשר להתוכח, כי יש כללים ברורים ועובדות מוצקות, וזה מדעי. אבל אמונה, זה מין הרגשה מעורפלת כזו, אז מי אמר שלא הם צודקים, הרי הכל יכול להיות ואולי.. ואולי..

אם כך הם פני הדברים, אז התשובה שלך צריכה להיות מכוונת אל השורש. צריך להסיר את התפיסה המשובשת הזו, ולהכיר בכך [שהאמונה זה דבר ברור לחלוטין, ודאי מעבר לכל ספק, ומוכח מדעית] הרבה יותר ממדעים אחרים. כמובן, שאת עצמך צריכה להיות משוכנעת בזה, כדי למסור לה את ההתרשמות הזו. האמונה של עם ישראל מבוססת על עובדות הסטוריות שאי אפשר לפקפק בקיומן, אירועים המוניים שציבור עצום היה עד להם. זאת, בניגוד להתגלות לאדם יחיד, שקם יום אחד בבוקר והחליט שהוא אלוהים (או שאמא שלו החליטה בשבילו כדי לכסות על הפדיחה המשפחתית). אמונה באלוקים זה ענין רציני, ולא כל מיני השערות פורחות באויר.
חוץ מזה, שהנצרות מאמינה בתנ"ך, אותו היא מכנה הברית הישנה, אלא שהיא טוענת שמאז חלו כמה שינויים. כמובן שחובת ההוכחה מוטלת עליהם, ולא עלינו.

זוית נוספת לענין היא, [האבסורד שיש בנצרות]. התפיסה התיאולוגית שלהם כל כך מטופשת וגסה, שזה פשוט בושה לשכל האנושי שהוא צריך להתמודד איתה. ריה"ל בספר הכוזרי מתמצת בשתי מילים את הטיפול בנצרות: "לא הגיוני". ובזה נסגר הדיון. האמונה בה´ חייבת להיות מובנת ומקובלת על ההגיון. גם אם ההגיון לא יכול להמציא אותה, כיון שהחכמה האלוקית נעלה מיכולת הקיבול האנושית, ולכן איננו מבינים את הטעם של מצוות רבות. ייתכן שהאמונה היא מעל ההגיון, אך לא יתכן שההגיון יסתור ויתנגד אליה. איך יכול להיות, שהכח הנעלה והמיוחד של האדם, השכל, שהוא המבדיל בינו לבין בעלי החיים, דוקא הוא יתנגש חזיתית עם הנושא הכי חשוב בחיים שלו, האמונה באלוקים. זו אמונה בהמית, לא אנושית. ובהתחשב בעובדה, שאלוקים עצמו ברא את השכל, זה כבר הזוי לגמרי.

בנוסף, הברית החדשה עצמה מעידה על הזיוף. יש בה לא מעט סתירות, ציטוטים חלקיים ומעוותים מתוך התנ"ך, ואין סוף נוסחאות וגירסאות שונות ומשונות. כמו כן, היא מורכבת ממחברים שונין ו"עדכונים" במשך השנים, כך שהאמינות שלה לא גבוהה במיוחד.
זאת, בניגוד לתורת ישראל, שהיא נשמרה והועברה בקפדנות מרובה מדור לדור, בצורה אותנטית בלי עריכה ושינויים. היום ההוכחה מוצקה מתמיד. לאחר אלפי שנים שכללו פיזורים בכל רחבי העולם, גירושים ופרעות, רדיפות והשמדות, התקבצו להם היהודים בארץ האבות, וגילו שהתורה המצויה בידיהם זהה לחלוטין (חוץ ממס´ שינויים בודדים, שוליים לגמרי).

2. פרשנות לתורה
השאלה הזו היא למעשה סימפטום של שאלה יסודית יותר. מדוע חז"ל מוסמכים לפרש את התורה יותר טוב ממני. למה נמנע ממני להבין את התורה שבכתב באופן ישיר. ומי אמר שהתורה שבעל פה נכונה בכלל. בענין הזה, את צריכה להראות לה, שזה פשוט בלתי אפשרי ולא שייך שה´ יתן לנו את התורה בלי שום פירוש, ויתן לנו להתמודד לבד.

הסיבה היא פשוטה מאוד. אי אפשר להבין שם כלום. מה זה "לטוטפות בין עיניך"? איך שוחטים בעלי חיים? "לא תעשה כל מלאכה", מה זה "מלאכה"? איך עושים סוכה, מאיזה חומרים ובאיזה גודל? "החודש הזה לכם", איך בדיוק מחשבים את החודשים? "שעטנז"? מה אומרים בתפילה? כמה חוטים יש בציצית?
אם כל אחד מאיתנו יפרש אחרת, אז איך נדע מי צודק? יוצא שבעצם לכל אחד יש תורה משלו (במקרה הטוב, כשהוא מצליח להסביר), ואף אחד לא יודע את האמת. זה מה שה´ רוצה? בשביל זה הוא נתן לנו תורה אחת, כדי שיהיו אלף תורות?
אלו כמה דוגמאות ספורות על קצה המזלג, והרשימה ארוכה מאוד למי שיפתח חומש ויתחיל לקרוא קצת. לעיונך, ריה"ל בספר הכוזרי מתייחס לנושא בהרחבה (מאמר שלישי, פסקאות כג-מב, ובעיקר פסקה לה).

אנחנו חוזרים לאותה סוגיה, כמו בנושא הקודם. הודאות, מול הספקנות. כיון שהאמונה היא ודאית, ה´ דאג לכך שנבין בדיוק לפרטי פרטים את כוונתו במה שכתוב בתורה. לכן, הוא העניק לנו ביחד עם התורה שבכתב גם את הפירוש שלה, מה שנקרא "תורה שבעל פה". המחבר הוא בעצמו המפרש, ופרשנות זו עוברת מדור לדור במסורת עד אלינו. במסגרת זו, אנחנו יודעים ש"מנוחה" היא שביתה מל"ט מלאכות האסורות בשבת ("לא תעשה כל מלאכה"). המכנה המשותף לכל המלאכות הללו, הוא יצירה של דבר חדש. שבת היא זכר למעשה בראשית, ובשמירת השבת אנחנו מעידים על כך שה´ ברא את העולם. בשבת אנחנו שובתים מיצירה, בדומה לה´, וזוהי המנוחה.

נחזור על הראשונות: בסופו של דבר, את מכירה את השואלת. לכן את צריכה לברור ולהחליט מה המתאים לה ביותר, ומה יספק לה את המענה אליו היא זקוקה.

אשמח לעזור גם בהמשך, בענין זה ובכל ענין.
בהצלחה רבה.

בשמחה, אבישי.
batelam@gmail.com