שאלה
לכבוד הרב יובל שרלו שלום וברכה
יש לי בעייה: אני בחור ישיבה וכשאני חוזר לבית לשבתות אני כועס על כל שטות קטנה, על דברים ממש דביליים. כשאני חושב עכשיו על מה כעסתי זה נראה לי פשוט מטופש, אבל זה המצב, כעסתי על זה. כבר שנים אני מנסה להגמל מזה ולא מצליח. תאמין לי שאני יודע שזה אסור וכבר קראתי כמעט את כל מה שיש לקרוא בגמרות על איסור כעס ועל חובת כיבוד הורים ואני מסכים לכל הדברים, יש רק בעייה אחת: זה לא הולך. על תאוות אחרות, כבר התגברתי [בחסדי ה'], אבל הכעס, איך יוצאים מזה? מה עושים?
על מצבים ספציפיים שמועדים לפורענות, אני יכול לחשוב מראש אבל המציאות מורכבת מכל כך הרבה מצבים, אני אמור לצפות את כולם מראש?!
תודה רבה רבה ושבוע טוב
תשובה
שלום וברכה
הבה נקרא ביחד את מה שכתבת:
בתחום הידע – אתה יודע את הכל. תוספת ידיעות כנראה לא תעזור לך יותר.
לפיכך, לא שם צריך לחפש את המקור.
את המקור צריך לחפש בשני כיוונים מנוגדים: האחד הוא לחפור פנימה ולנסות לעמוד על הסיבות העמוקות המביאות אותך לכעסים אלה באופן מתמיד. איני יודע לעשות זאת, ואולי נכון דווקא להתייעץ עם איש מקצוע על כך (שהרי בדיוק בשל כך הם קיימים), ולנסות לעבוד מהשורש.
אפשרות שניה היא להתחיל לעבוד אט אט. להבין כי לא ניתן לעשות את הכל בבת אחת, אולם להתחיל ברצף של נצחונות קטנים ומתמידים, להתקדם עוד ועוד, וכל פעם שמצליחים לסתום את הפה במקום הראוי – לחגוג. בדרך זו הולכים, ומתקדמים.
העיקר להתקדם מצד אחד, ובמקביל – לא ליפול כשנופלים, אלא לקום, ללקק את הפצעים הרוחניים, ולעלות שוב.
כל טוב, הרבה הרבה הצלחה