איך משתחררים מקשר חזק ומחמיא עם בנים בסניף?

שואלת יקרה – שלום.

יש משהו מאוד מעניין ומקורי בשאלה שלך. פעמים רבות אנחנו פוגשים כאן שאלות על "חוסר מקובלות", ועל שאיפות להיות יותר פופולאריים ואהובים על ידי הסביבה. את מציגה כאן מצב די הפוך: מעריצים אותך, אוהבים אותך, אבל זה נעשה באופן שגורם לך אי נוחות מסוימת, ואת חוששת מהידרדרות או מגלישה למחוזות לא רצויים מבחינתך. האופן שבו את לא מסתחררת בשיכרון כוח, ולא מתמכרת למחמאות כלפיך, אלא מנסה לבחון את הדברים ברובד עמוק יותר, הוא מעורר התפעלות ומרתק. אז ננסה יחד למצוא כמה כיווני פעולה אפשריים כדי לפתור את הבעיה.


[1. שליטה לעומת ניתוב]
את כותבת שאת יודעת מה "הדבר הנכון" לעשות אבל שהמצב הוא "בלתי נשלט". כולנו מכירים את תחושת חוסר השליטה, את הדחפים או המוטיבציות שנדמה שהן "חזקות מאיתנו". אני מציע מושג קצת פחות מוחלט משליטה/חוסר שליטה, שיאפשר התמודדות מוצלחת יותר. במקום לנסות לשלוט, את יכולה "לנתב". להניע ולנווט את האנרגיה הלא רצויה לך לכיוון אחר. לא לבלום אותה, לא לדכא אותה, אלא פשוט להסיט אותה הצידה. מה זה בעצם אומר? את לא חייבת להפסיק בבת אחת את הקשר עם הסניף או הבנים, אלא לאפשר פחות גלישה שלך ושל החברים לשיחות שאינן נוחות לך. אם למשל את מרגישה שהשיחה מתחילה להיות יותר מדי "מעריצה" או פשוט גורמת לך אי נוחות, את יכולה לצאת לכמה דקות מהחדר, "להתאוורר", ולחזור עם יותר מודעות ויכולת לא להיטמע ולא לאבד עצמך בתוך הסיטואציה. עוד שיטה היא להחליף נושא. אם מדברים על משהו שנגרר למקומות שלא נעימים לך, את יכולה פשוט להעלות איזו שאלה, או לומר משהו בנושא אחר ("עודד, לא אמרת שאתם מתכננים ערב לימוד בשבוע הבא?"), וכך למנוע שקיעה לתוך שיחה שלדעתך נעה למקומות לא טובים.


[2. הצבת גבולות ו"כבוד" אמיתי]
את מתארת "הווי", שיש בו משהו מאוד מגבש ומקרב, שמסיר מחיצות ויוצר קשר. יש לך את היכולת להקים כמה מהמחיצות הללו מחדש. כשקרובים מאוד, באמת קשה לפעמים להציב גבולות, אבל גם בקשרים מאוד קרובים חשוב שתהיה האופציה להפעיל שיקול דעת ולדעת לומר "לא" לדברים מסוימים שאינם נוחים לנו. בין אם זה בסניף, במשפחה, בעבודה, בין בני זוג, או בכל מקום אחר. אגב, אם הקשר באמת טוב, הוא לא יינזק כמעט מהצבת הגבולות. כאשר באמת מכבדים אותך, מכבדים גם את הגבולות שאת מציבה. אם מכבדים אותך רק בגלל הפתיחות שלך ולא בגלל מי שאת בעיני עצמך – זה לא ממש כבוד, בעצם. אז תוך כדי תנועה את יכולה לנסות ולבדוק האם היחס כלפייך נשאר כשהיה – גם כשאת אומרת "לא", מציבה גבולות, ובאופן כללי קצת פחות "נחמדה" עם כולם 100% מהזמן.


[3. במרכז תשומת הלב: עשייה או בילוי?]
אנחנו מתייחסים אל הסניף כמקום של מפגש עם חברים, של "כיף" וחיי חברה, אך גם כמרחב ערכי שמספק לנו הזדמנות ללמוד וללמד, ולהתנסות בעשייה חברתית משמעותית. לא תמיד האיזון בין השניים ברור לנו לחלוטין. אפשר להגיד שכוחו של הסניף כמרחב חברתי מעצים ומאתגר, נובע מהיניקה של ה"אוויר" שלו מהאחריות הערכית שהוא לוקח על עצמו. הכוח הזה מאפשר לבני הנוער שמגיעים לסניף לא "ללכת לאיבוד" בסיטואציות חברתיות מורכבות, אלא להחזיק ראש ולזכור מה סדר העדיפויות שלהם. ערכים אינם מתנגשים עם חיי חברה, אבל הם בהחלט עשויים להתנגש עם סוג מסוים של התנהגות חברתית ושל יחסים בכלל ובין המינים בפרט. ולכן, ככל שנשכיל להעמיד את העשייה החברתית והערכית בסניף במרכז תשומת הלב, נוכל ליהנות מיחסים חברתיים "בטוחים" וטובים יותר.


[4. זיהוי קושי כאיתות לצורך בהתפתחות]
את מוטרדת מהמצב שאליו נקלעת ומחפשת מוצא. מדוע זה קורה דווקא עכשיו? מהי המשמעות של הרצון שלך לשנות את האופן שבו אחרים מתייחסים אלייך? במקרים רבים, קושי שצץ, עולה ומטריד אותנו, הוא לא בהכרח תוצאה של מציאות חדשה, אלא של צורך שמתעורר ועולה בנו – צורך בהתפתחות ובהתעלות. באופן טבעי, אנחנו שואפים להגיע בכל פעם ליעד חדש, לרמות חדשות של הצלחה. זה נכון בלימודים, בעבודה, וגם בתחום הערכי והחברתי. כלומר, לא המציאות גרועה יותר, אלא את היא זו שמבקשת לעצמך "יותר": יותר הכרה ביכולות שלך, יותר מיצוי של הפוטנציאל האישי שלך, יותר משמעות בהמשך דרכך. להתפתחות יש לעתים מחירים, והיא בדרך כלל כרוכה גם בשינוי. ייתכן שפרק ה"סניף" שלך מתקרב לסיומו, ותחתיו ממתינים לך אתגרים אחרים. לכן כדאי כבר עכשיו "להרים את הראש" ולחשוב רחוק: לאן את שואפת, היכן את רואה את עצמך בשנה הקרובה ובשנה הבאה, איזו מין סביבה חברתית היית רוצה שתקיף אותך, ועוד שאלות מהותיות ומעניינות שראוי לחשוב עליהן בכובד ראש, ועם אנשים שאת דעתם את מעריכה.

[לסיכום:] השאלה שלך מסמלת בעיני נקודה מאוד משמעותית וחשובה בהתבגרות ובהתפתחות הטבעית של כולנו, מתבגרים ומבוגרים: הנקודה בה אנחנו פחות תלויים בחיזוקים של החברה ויותר מסוגלים לבחור בעצמנו אילו בני אדם אנחנו מעוניינים להיות. אמנם, תמיד נהיה תלויים בסביבה חברתית מסוימת, כיוון שכבני אדם אנחנו לא פועלים לבד בחלל הריק. אבל הכרה משמעותית יותר ב"מי אנחנו", ויותר מכך ב"מי אנחנו רוצים להיות", תאפשר לנו לקבל החלטות טובות ואפקטיביות יותר לגבי הסביבה החברתית שאנחנו בוחרים להיות חלק ממנה, ולגבי סוג היחס שאליו אנחנו רוצים להיות ראויים. כדאי לזכור שתהליכים כאלה יכולים לקחת זמן, והם לא קורים בבת אחת. אבל מודעות גבוהה יותר שלך לקיומם תאפשר לך לעבור אותם יותר בקלות ויותר במהירות. ככל שתציירי לעצמך תמונה ברורה יותר של השאיפות והמטרות שלך, בטווח הקרוב ובטווח המעט יותר רחוק, ממילא המודעות שלך לנושא תגבר, וגם בשיחות עם החברים בסניף יהיה לך קל יותר לקבל החלטות ולהציב גבולות.

בהצלחה!

אוהד

Ohadspt2@gmail.com