שאלה
בס"ד
הרב שלום!
יש לי שאלה אמונית, איך אנו מצווים לסלוח לחבר שפגע בנו? אני יודעת שאסור לנטור טינה אבל בכל זאת, איך התורה יכולה לצוות אותנו לשלוט ברגש? אי אפשר סתם ככה לסלוח לבן אדם שכל כך פגע בי וגם אם הוא יבקש כל כל הרבה סליחות, זה לא משהו שתלוי בי. אם אני עדיין מרגישה פגועה איך אני יכולה לסלוח? זה לא משהו שתלוי בנו. אני מנסה ללמד עליו זכות שהוא לא התכוון וכל זה.. אבל בכל זאת זה לא דוחה את העלבון והפגיעה שלי.
ובכללי איך התורה מצווה אותנו מצוות הקשורות לרגש? איך אפשר לצוות על בן אדם לאהוב את ה' למשל? איך אפשר לצות אותנו לא לחשוד באנשים?
כל הדברים האלו הם דברים שלא נשלטים בידי האדם, המחשבות הרגשות האלו פשוט קיימים באדם איך התורה מצפה שנבטל אותם?
אשמח אם לא תפרסמו את השם שלי באתר.
תודה מראש!
ופסח שמח וכשר:)
תשובה
שלום וברכה
ברמה העקרונית,
התורה אכן מצווה עלינו לשלוט ברגש.
בדרכים שונות ניתן לשלוט על הרגש, והדבר שונה מאדם לאדם. יש אדם ששליטתו על הרגש קלה יותר, והדבר נובע אצלו ממעמד מאוד מרכזי של השכל* יש כאלה שצריכים לעבוד על עצמם במישור הרגשי, להזכיר לעצמם כי גם הם פגעו לפעמים והם מאוד רצו שיסלחו להם, ועל כן הם צריכים לעשות זאת גם לאחר* יש כאלה שמרגילים את עצמם מלכתחילה לא לקחת שום דבר ברצינות גדולה מידי* יש כאלה שהסליחה נובעת אצלם מרצון עצמי שלא לסתום את צינורות השמחה שבהם על ידי רגשי נקם, ולהעדיף לוותר ולשמוח וכדו'.
כל אחד בדרכו שלו.
על כן, התורה אינה מצווה חס ושלום להושיט את הלחי השניה, וגם אינה מצווה על האדם למחול באופן אוטומטי. אולם, אם מבקשים דברי סליחה כנים ואמיתיים, ורואים כי זו אכן הכוונה האמיתית, מלמדים זכות, ומעדיפים לסלוח מאותן סיבות שכתובות למעלה, ואולי גם נוספות.
כל זה קשור כאמור לעיקרון שכן ניתן כוח לעצב את הרגש. לא בבת אחת, לא בכוח, לא במהפכה מיידית – אולם בעבודה ראויה על המידות מצליחים לעשות דברים רבים.
כל טוב והרבה הצלחה