איך מסתדרים עם אחיינים קטנים שמטפסים עלי?!

שלום.

נתחיל בזה שגם אני נמצא במצב קצת דומה לשלך: יש לי אחיינים ואחייניות בכל הגדלים ומכל הסוגים, ואני מכיר את התחושה שבה "מצפים ממך" להיות דוד חביב ונחמד.
משהו שמאוד בולט בעיני בשאלה שלך הוא, שאתה לא מתלונן שהם מפריעים לך, מרעישים, מציקים וכו´. הבעיה היא שאתה לא מצליח לעמוד בציפיות וחש תסכול מסוים. מצפים ממך לשחק איתם – אבל לך לא מתחשק. מצפים ממך להיות חייכן וחביב – ודווקא כרגע אין לך ממש מצברוח לזה. אז הם מתאכזבים – ומדביקים אותך באכזבה שלהם. יוצא שבעצם מאוד מאוד אכפת לך – ולא להיפך – ומכאן התסבוכת. זו נקודה טובה לדעתי כיוון שמסתבר שאתה לא איזה גרגמל רשע ומרושע אלא אדם רגיל מהשורה שמאוד אכפת לו מהאחיינים שלו. זה לא שאתה "לא אוהב ילדים" או לא אוהב את האחיינים שלך, אלא שאתה לא אוהב לעשות איתם דברים מסוימים (שק קמח, לחלק מתנות). זה הבדל חשוב וזו כבר סיבה לשמוח ולהירגע.
בהמשך לזה, אפשר לראות שגם לא מאוד חשוב לך להיות משהו המנצח הגדול בתחרות "הדוד המגניב והאהוב ביותר". וזה בסדר גמור, כמובן. אתה פשוט מעוניין להיות ביחסים סבירים וידידותיים עם בני המשפחה בלי לסבול יותר מדי ובלי לעשות דברים שלא נוח לך איתם. וגם זה בסדר גמור.
אז מה אפשר לעשות? דבר ראשון, תזכור ש"זכותך" המלאה לא לעשות דברים שלא נוח לך איתם. אחיינים או לא, אם לא בא לך – באופן כללי או ממש כרגע – לעשות לאיזה זאטוט "שק קמח", אתה ממש לא חייב לעשות את זה. וזה ממש, אבל ממש, לא הופך אותך לדוד פחות "טוב" או לאדם פחות טוב.
מצד שני, לצעוק ולהיות תקיף אלה דברים שלפי מיטב הבנתי גורמים לך אי נוחות. אז אתה באמת לא צריך אותם. אז איך מנערים את הקטנים שמטפסים עליך? דבר ראשון, אתה יכול לדבר עם ההורים שלהם מראש, ולהסביר להם שכל ההשתוללות הזאת לא ממש מתאימה לך, ולבקש שיסבירו להם. וכמובן שכשהם לא מקשיבים – שההורים יבואו וייקחו אותם. זה התפקיד שלהם, לא שלך, ובדיוק כמו שהם היו ניגשים אליהם כשהם מפריעים לאנשים בבית קפה או מסעדה, הם יכולים לגשת כשהילדים מפריעים לך. דבר שני, אתה יכול לומר בצורה שקטה ונעימה לילדים משפטים כמו: "זה לא נוח לי", "זה לא נעים לי כשאתה מטפס עלי", "אני לא אוהב שאתה צורח לי באוזן", בבקשה לא למרוח לי בננה על החולצה הלבנה", וכו´. תוך כדי האמירות המנומסות האלה (כן, כדאי להיות מנומסים גם כלפי ילדים קטנים) אתה פשוט זז הצידה, מתרחק מהילד. בלי אלימות כמובן, בלי להכאיב לו חלילה, פשוט משתחרר ממנו בעדינות וזז משם.
ככה קורים כמה דברים במקביל:
1. השתחררת מהעול המעיק ועכשיו אתה חופשי לעשות מה שבא לך.
2. לא היית צריך לצעוק ולהילחץ ולהתעצבן על אף אחד.
3. הסברת לילד באדיבות ובמילים פשוטות למה עזבת ("זה לא נעים לי כש..."), וככה יש סיכוי שבפעם הבאה הוא לא יעשה את זה אם הוא ירצה שתישאר איתו.
אז עד כאן הכל בסדר. אתה חופשי לעשות מה שבא לך, ואתה לא חייב לשחק עם האחיינים שלך. אם תימנע מלהיות איתם הם יזכרו אותך, לדעתי, יותר לטובה מאשר אם תהיה איתם כשאתה עצבני וכועס וצועק. אבל מה קורה אם אתה דווקא רוצה לשחק ולהיות איתם, אבל פשוט לא בבלאגן וצעקות והשתוללויות? זה מצריך שכלול מסוים של השיטה שהצגתי לפני דקה.
1. היכון לקרב. נסה לחשוב אילו פעילויות/משחקים אתה מכיר שגם אתה יכול ליהנות מהם וגם האחיינים (כולם או חלקם, אגב, בהנחה שהם לא תאומים סיאמיים...). אתה יכול גם להתעניין אצל ההורים שלהם בסוגי המשחקים או הפעילויות שהם אוהבים ולנסות למצוא במאגר הזה משהו שאתה מתחבר אליו.
2. כשאתה חוטף הסתערות קרבית של האחיינים, פתח במשפט שמבטא מה אתה מרגיש ("אני לא אוהב ש.../לא נוח לי כש.../לא בא לי כרגע..." וכו´), אבל הפעם צרף אליו חלק חיובי לפני שאתה בורח. לא רק מה אתה לא אוהב, או מה לא בא לך, אלא גם מה כן. ה"מה כן" יהיה אחד מאותם דברים שגם אתה וגם הם אוהבים ונוהגים לעשות. למשל: "אני לא כל כך אוהב לשחק ב"מפלצת גדולה ושעירה רודפת אחרי", אבל אני אוהב לשחק בקלפי דינוזאורים. רוצים?". אם כן – סבבה. אם לא – סבבה! תשאיר אותם להשתולל ודלג בקלילות לאזור יותר שקט בבית עד שוך הסערה. עוד משפט מילוט אפשרי יכול להיות: "אני לא כל כך רוצה לשחק כרגע משחק הזה, אבל נראה לי ש (מה שמו, אח שלך) ממש מחכה שתזמינו אותו!" (זה יעבוד טוב במיוחד אם הוא באמת יותר מפלצתי ושעיר ממך...).
הערה חשובה לגבי העניין הזה: ילדים, יש להם לפעמים הרבה אנרגיה. כשהם בסוג של "היפר" והשתוללות, אתה מיד יכול לראות שהסיכוי שהם ירצו לשחק כרגע בגולות או קלפים במקום "מפלצת גדולה ושעירה רודפת אחרי" נמוך בערך כמו הסיכוי שאתה פתאום תרצה נורא להיות מפלצת גדולה ושעירה. במצב כזה עדיף להתרחק בערמומיות מהמקום ולהיעלם מהמכ"ם שלהם לכמה זמן. כשהם קצת יותר רגועים ונינוחים אתה בהחלט יכול לצוץ פתאום ולהציע את המשחק השקט שיותר מתאים לך, או לקרוא להם סיפור לפני השינה, או לצאת לסיבוב בגינה להסתכל על החתולים, או כל דבר אחר שאתה והם אוהבים לעשות. כמובן שככל שתכיר אותם יותר, תגלה שאתה יותר ויותר מוצלח במציאת רעיונות טובים לפעילויות שגם אתה וגם הם אוהבים ורוצים לעשות.
לסיכום: ילדים, ממש כמו מבוגרים, לא אוהבים שעובדים עליהם. גם אתה לא תרצה שחבר שאתה מזמין אליך למטרות כיף יבוא למרות שממש לא מתאים לו כרגע. גם חברים ובני משפחה אומרים לפעמים זה לזה: "לא". כמובן שהם משתדלים בצדק להיות מנומסים ולומר: "לא תודה, אני מעדיף כרגע...". אמנם ילדים הם קצת מכווצים ורועשים, אבל הם לא יוצאים מהכלל בקטע הזה. אין טעם "לשחק בכוח". משחק נועד לכיף והנאה, זו לא חובה שצריך למלא. אז אתה תמיד יכול להימנע ממשחק, ואתה גם תמיד יכול להשקיע קצת מאמץ ומחשבה בניסיון לאתר פעילויות שחביבות גם עליך וגם על האחיינים, ואת הזמן שבו מתאים לשניכם לעשות אותם.

בהצלחה!

אוהד
nuvy23@gmail.com